בשעה 11:00 בבוקר התענגנו לנו על הכסאות הנוחים באבן יהודה-קולנוע לב, וחזינו ביצירה היפה והעדינה הזו.
הסרט מספר על קבוצה של גמלאים, ששוהים בבית אבות למוזיקאים, וחייהם ממשיכים להיות מלאים בשמחת היצירה. הרקע יפהפה, אסטטיקה בכל. מנהלת המקום, רופאה נעימה מאד מקלה על חייהם. אל השמחה הזו מצטרפת דיירת חדשה, כוכבת לשעבר, אשתו לשעבר של אחד הדיירים. האיזון מופר אבל חוזר מהר לתקנו ואפילו מושג הפי-אנד קטן. בנוסף, עולה גם סיפור הישרדותו המתנדנדת של המקום: האנשים נדרשים לקיים עבודת צוות, להתחבר ולעבוד, במה שהם ממילא אוהבים.
הסרט מצטרף לשני סרטים אחרים שראינו לאחרונה: אהבה, וכלים שלובים. בכולם שולט גיל הזהב, והגבורים מוזיקאים. גיל הזהב הוא טוב יותר לאנשי מקצוע, זאת מסקנה מתבקשת, אבל לא יכול למנוע את הצער שהגיל הזה מביא איתו לעיתים פחות ולעיתים יותר.
להשאיר תגובה