הנה התאספנו, מה שנקרא מנהיגים – של עולם הגשטלט. עכשיו אנחנו עורכים הכרות מעמיקה יותר. אני מבקשת לדעת כמה יהודים יש בחדר. המנחה שלנו משתתק (הוא עצמו יהודי). האם לא הייתי "פוליטיקלי קורקט"? אבל מי ששאל לפני רגע שאלות מביכות למדי, יכול להיות שהוא נבוך מהשאלה שלי?
הוא עובר לסדר היום, אבל מישהי מהצד אומרת שלא נכון לוותר על הבדיקה, ומישהו אחר מבקש לדעת לא כמה יהודים יש בחדר אלא כמה מהסבים של אלה שהיו בחדר הוגדרו יהודים. המנחה חוזר בו ואנחנו בודקים עכשיו את מספר היהודים. לי היה ברור שיש 10 יהודים, 7 מהם מישראל. אבל עכשיו מסתבר שלרוב הקבוצה יש הורים שהרקע שלהם יהודי. אני מתבוננת בתדהמה ורואה כמה יהודים התבוללו. בשיחות שקטות שלאחר מכן, מספרת לי אחת המשתתפות שסבתה הייתה יהודיה. שהנכדים שלה אומנם לא יהודים ואביהם איראני, אבל הם נושאים שמות יהודיים, ושעניין יהדותם מהצד של אימם התגלה רק כשמתה האם. ועוד סיפורים מהסוג הזה נשפכים בחדר.
יש לנו משתתפת אחת מוסלמית מתורכיה, השאר נוצרים. הנוצרים מבקשים לפצל את הקבוצה לפרוטסטנטים ולקתולים. עניין הדת עולה במהירות ובהמשך שוקע.
אחר כך בודקים כמה מהמשתתפים הם בנים בכורים וכמה – לא.
המפגש כמעט תם. האיש הקרוב אלי במעגל מספר לי שחקר את הקשר בין יהדות לגשטלט. הוא אמנם לא יהודי, אבל הוא תיאולוג. דרך התאולוגיה הגיע למרטין בובר ומשם ליהדות. ולגלגטל. ביקשתי את המאמר שכתב. יש לי ליל קריאה ארוך…
החיים בארגונים 
להשאיר תגובה