אסתר גולן ז"ל, הייתה סטודנטית שלי

אני מתבוננת בחדשות, ערוץ 2. אסתר גולן מופיעה על המסך. אני מזהה אותה. היא ובן זוגה למדו באוניברסיטת חיפה ואני הייתי מתרגלת שלהם, צעירה מהם בהרבה.

לא את כל הסטודנטים, אני זוכרת, אבל אותה – כן, בהחלט כן. היא הייתה אחת מאלה שחזרו ללימודים בגיל מבוגר, אולי אפילו פנסיה. הם בנו את עצמם מחדש, ונכנסו לנישה שלא הייתה שם קודם. היא עסקה בנושא של לימודי זיקנה. אני זוכרת אותה היטב. מעריצה שקטה של מי שלוקחת ברצינות את הלימודים.

ופתאום אני רואה אותה על המסך. אישה קשישה שנעזרת במתנדבת גרמניה. אסתר? אני שואלת את עצמי. כן אסתר – מופיע שמה על המסך. אני רצה למחשב ובודקת. כן אסתר גולן. היא הייתה סטודנטית שלי. ואני מגלה שכתבה ספר: "להתראות בארצנו". אני מתרגשת. מרגישה בו זמנית: שמחה על הפגישה וצער על מותה. אסתר הייתה לא רק סטודנטית. את החלק האחר של חייה פיספסתי. חבל.

(http://www.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/survivors/golan.asp)