יש תהליכים מתמשכים ומתמשכים. ואין להם סוף.
יש ארגונים שרגע לפני שפרויקט נסגר, הם כבר מוציאים את החוזה הבא מהמגרה.
תלות ביועץ? אולי, חשש מפרידה? אולי,
ואולי מדובר במשהו אחר?
ויש יועצים שמושכים את היעוץ עוד ועוד.
פרנסה? אולי, חשש מפרידה? מסגירה? אולי, ואולי מדובר במשהו אחר..
ואני אומרת שחשוב כל כך למצוא גם הזדמנויות לפסק זמן, שיגידו אם אפשר לשפר משהו או לא, ובסופו של דבר לראות בסגירת פרק בעבודה – אתגר.
לא שלא יהיה המשך עבודה, אבל הסגירה של פרק חשובה. ושיהיה ברור מה היה טוב ומה היה פחות טוב, ומה יצא מהכל ומה התפוקה. עבודה שנמשכת ללא קץ – לא יכולה לספק את הרגעים האלה של מה השתנה ומה היה טוב במיוחד, ולכן אין סיפוק מהעשיה.
נושא זה כמו גם נושאים אחרים – עלו על שולחני הבוקר. והיום התחיל והמשיך להיות יום טוב מאד.
להשאיר תגובה