צופה בטלויזיה. אני יודעת שההשכלה כבר לא נראית כמו פעם, אני יודעת שבמקרים מסויימים הסטודנטים לתואר שני נראים כמו תלמידי תיכון, אני יודעת.
גם אני מזדעדעת מידי פעם ממה שקורה, ובכל זאת – אני מזדעזעת עוד יותר. אנשים מתקבלים לתואר שני בלי ראשון? איפה זה קורה? כאן, ממש כאן, באוניברסיטאות במרכז הארץ.
ואם בארזים נפלה השלהבת – מה יגידו אזובי הקיר?
ולכן אני יכולה לשמוע משפטים כמו:
שילמתי כל כך הרבה – איזה ציון נתת לי?
אני הולך לדבר עם ראש החוג, והיא כבר תמצא דרך להעביר אותי…
ועוד כהנה. וממש כרגע אני לא מדברת תיאוריה.
אני שמחה שהנושא עולה לדיון ציבורי.
אני יודעת שמי שלא ילמד במוסד מכובד שמכבד את עצמו ותלמידיו ודורש וגם נותן – ישיג שכר נמוך בשוק.
מה קרה לעם הספר? והאם אנחנו בדרך לראות מהפך?
הלוואי.
לשר החינוך החדש יש הרבה עבודה, ולדעתי גם לנשיא המדינה. לא פחות מזה.
החיים בארגונים 
להשאיר תגובה