הסרט "לא" ומשק כנפי הפרפר

לא הייתי באמריקה הדרומית, וזכיתי למן מסע בזמן, באמצעות הקולנוע.

הסרט המדהים הזה, שבמרכזו גם אידיולוגיה (לסיים שנים רבות של דיכוי ואלימות ולהביס את פינושה), וגם אהבה (של אב לבנו, בעיקר), מומלץ לכל מי שמתעניין בשינוי במערכות גדולות.
ההבנה הנפלאה של מהו הצורך האמיתי של האנשים (לשמוח, לצחוק), צורך בסיסי ביותר, וגם מפרסם בטוח בעצמו – הובילו את השינוי הדרמטי אצל אנשים רבים שכבר התרגלו למצב וראו בו הרע במיעוטו.

חובה לראות את הסרט, אבל בהחלט לא מספיק, צריך לחזור לאירועים שקדמו ואפילו לביקור האפיפיור, שהיה זרז לאירועים ושכנע את פינושה לוותר על כסאו (בסרט רואים רק את תמונת האפיפיור, ואין פרוט של עזרתו לתהליך, אפילו להיפך).

ולחשוב, שגם ישראל הייתה מעורבת (לא מוזכרת בסרט), לשמירת המצב הגרוע שהיה – עצוב, עצוב מאד.

בקיצור: לכו לראות את "לא", ותגלו את הצד הנפלא והחיובי בהתנגדות.