על הקשר בין הגירה ליכולת ייעוצית-ארגונית

הגירה פרושה עזיבת תרבות אחת ומעבר לתרבות אחרת, זרה ולא מוכרת בדרך כלל. גם אם המהגר או המהגרת עוברים לארץ שיש בה אלמנטים מוכרים כמו שפה (אנגלית, למשל), חסרים הניואנסים. וכמובן שלא רק זה.

היכולת לשרוד כשרגל אחת בתרבות אחת ורגל שניה בתרבות אחרת – היא ההכשרה הכי חשובה.

האם מוכרחים להיות מהגר מארץ לארץ? כמובן שלא.

גם אלה שחזרו בתשובה, או להיפך – חזרו בשאלה – הם מהגרים מבחינתי, ועל כן גם הניסיון שלהם רלוונטי מאד.

לגבי, אישית, אני בת של מהגרים, וגדלתי בין שתי תרבויות. היה קשה כשהייתי ילדה, היה מתגמל מאד כשגדלתי. אני אוהבת ויודעת להיות אזרחית העולם. נכון להיום אני יכולה לעבור מחברה אחת לשניה, יחסית בקלות. גם בארץ. הרווחתי!

אשרי שאני ביתם של מהגרים.

אשרי שלא הפנמתי עד הסוף וללא ספק רק את הנורמות של החברה בה גדלתי.

ואשרי שהזדקנתי ואני מבינה משהו בתרבות הצעירים, ומבינה מצוין גם את תרבות הזקנים.