סוג של שיא

נפגשתי היום עם הקבוצה הכותבת שלי.
7 שנים, מאז סיימנו ללמוד כתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה – אנחנו חוזרים ונפגשים אחת לחודש.

היום, ישבנו בבית קפה בזכרון שהיא אמצע הדרך בערך לכולנו. לרוב אנחנו נפגשים בבתים שלנו. מידי פעם בקפה. כל אחד מאיתנו קורא את הסיפור שלו/ה, לא לפני שאנחנו אוכלים ומדברים ומניחים את הרקע למה שיקרה היום.

הפעם קיבלתי מחמאה גדולה במיוחד על איכות העבודה. אני נוהגת לכתוב יותר ויותר סיפורונים קצרצרים. את הנטייה לכך ימצאו קוראי גם כאן. "תשלחי להארץ", אמרו לי. ואולי אשלח.

בלילה, כשחזרתי הביתה קיבלתי SMS. אחד מאנשי המקצוע שאני מנחה שלח לי הודעה, שמפגש שהעביר והיה בסוג של מתח לקראתו – עבר בהצלחה רבה. הוא הוסיף עוד ואמר שאני המודל שלו להנחיה. הייתי מאושרת. שמחתי בשמחתו.

בחודשים האחרונים אני מקבלת מחמאות רבות. וההפתעה שלי היא שאני כבר הרבה פחות נבוכה והרבה יותר שמחה.

חוגגת סוג של שיא.