חבל, חבל

חבל מאד על פשעי השנאה ועל שיש אנשים שחשים טוב כשהם "גובים מחיר", ועושים רע. חבל על ההרים היפים של ירושלים, שרואים את ישראל בחלקיה העגומים. ולצערי, הם פוגעים בדיוק במקום שהקוטב החיובי ביותר של דו קיום בין אנשים בעלי דת שונה – נמצא.
חבל למה שישראל הופכת לזירת התגודדות כזו ואולי הייתה כזו תמיד רק שהטיתי מבט, ולא רציתי לראות את מה שלא אהבתי.

וללא כל קשר, חבל נוסף, חבל שאתה שמעון פרס, נתת אישור לפתיחה הזו שהיא לבדה עלתה הון עתק, והייתה מיותרת כל כך. רוב הזמן – לא נהניתי. ואחר כך פרשתי והלכתי לישון. חשבתי כמה משפחות יכולות היו ליהנות מיום ההולדת שלך, לו למשל היית מכריז שעשר משפחות במצוקה כלשהי – יקבלו ממך מענק מיוחד ליום הולדתך.

לא פלא שהיה לי חלום מוזר על חברה (שכבר נפטרה), שנולד לה ילד, שגידלה גם תרנגול, שהרציתי בתוכנית שלה, שאחרתי להרצאה שלי, שהחדר שלי במלון התמלא באסיסטנטים ובעוד זוג מוזר ושכל מה שיכול היה להתקלקל – אכן התקלקל.

לפעמים צריך לפרש חלומות בהקשר חברתי רחב.
אסוציאציה ראשונה: משהו מתקלקל אצלנו בחדר הזה, שנקרא ישראל, ונמצא במלון הזה שנקרא "העולם".

וחבל אחרון על שקמתי עם צוואר תפוס, אבל למה כבר אפשר לצפות אחרי כל זה?