טוב, סיימתי את הפרויקט של רוזי ואני שואלת את עצמי – מה מיוחד בו.
גבר רוצה ברעיה – לא חדש.
גבר חושב שהוא יודע מה הוא רוצה – וטועה – לא חדש.
גבר שיש לו חבר גבר שבוגד באשתו גם כשהיא כבר לא רוצה בנישואין פתוחים – לא חדש.
אישה שלא ממש יודעת מי אבא שלה – לא חדש.
אישה שמתאהבת בגבר שעוזב את כל מה שעושה ומשתגע באופן אובססיבי כדי להשביע את רצונה – לא חדש.
אז על מה אני הולכת לדבר במועדון הספרותי שלנו?
הספר הזה – שאהבתי יותר בהתחלה, ושגרם לי לשוחח עם בן זוגי הרבה – איכזב אותי לקראת הסוף. לא ממש יודעת למה. עכשיו אני צריכה לקרוא את הספר פעם שנייה ולחשוב.
בינתיים, קראתי את הספר של מישל קישקה, "הדור השני – דברים שלא סיפרתי לאבא". הוא הותיר אותי במחשבות וגם אותו ארצה לקרוא פעם שנייה ואולי שלישית ולהתעמק יותר בחלק המצויר שלו. אולי בחלק שהשואה הותירה בי – כדור שני.
יוני 30, 2013 ב- 4:16 pm |
אז מי בסוף האבא של רוזי?
יוני 30, 2013 ב- 6:20 pm |
גם אני שאלתי את זה.
בינתיים – תשובה לא סופית, ואני עדיין צריכה לבדוק אם אכן היא אפשרית:
הגבר שזיין ללא הפוגה כמעט.
וסליחה על הבוטות…
יולי 1, 2013 ב- 5:26 pm |
אתי, הספרות רצופה העתקות של סיפורים. אין חדש תחת השמש. השאלה, איך סימניון מציג ומתאר את הדמויות והיחסים ביניהם.
אקרא, ודבריך ישמשו לי בסיס להערכת הספר.
יולי 1, 2013 ב- 6:00 pm |
אני שמחה, שכבר הועלתי.. עוד לא קראת?
בינתיים אני קוראת את סונטת קרויצר, נדמה לי שאהרון היה אוהב אם הספר היה עולה כהצעה למפגש הבא… אולי גם אני.