פנחס שדה מלמד אותי גשטלט

אני קוראת:
ההיגיון האנושי הוא דרך של חול, אשר ההולך בה יודע לאן שיגיע, אבל לא יגיע רחוק, כי מה הכוח שברגליו? החוכמה האלוהית היא נהר, אשר מי שמתמסר לזרמו אינו יודע לאן יגיע, אבל על כל פנים יגיע רחוק. הראשון בעוברו ישמע שיחות אנושיות ויבינן, השני יעבור בין יערות ופרחים מוזרים וישמע שיר ציפורים אשר לא יבינהו

מתוך: פנחס שדה, החיים כמשל, הוצאת ידיעות ספרים, 2010, עמ' 15.

אני מרגישה את המילים שלו. יודעת כמה ניסיתי לתכנן וללכת כדי להגיע לנקודה כזו או אחרת, ויודעת גם שאת רוב ההשגים (והמשגים) השגתי כשהלכתי בין יערות ופרחים מוזרים ושמעתי שיר שלא הכרתי.

ומכאן במעבר חד לגשטלט. אדווין נוויס מבחין בין מודעות אקטיבית ומכוונת שאיתה נכנס היועץ לארגון, לבין מודעות פתוחה ולא מכוונת איתה ניתן להיכנס גם כן. בעוד שבמקרה הראשון, כופה היועץ על משהו לקרות, במקרה השני הוא מחכה עד שמשהו יקרה. בעוד שבמקרה הראשון הוא מתייחס לידע, לאיך דברים עובדים, במקרה השני הוא נאיבי לגבי איך דברים עובדים בארגון.

עוד ניתן למצוא בספרו של אדווין נוויס: ,Organizational Consulting- A Gestalt Approach, The Gestalt Institute of Cleveland Press, 2005, pp 111

אני אוהבת ללכת בדרך השנייה, בנהר. אני אוהבת להיכנס לארגון – לא יודעת ומחפשת ככל שניתן. ואם אפשר הייתי מגבה את זה באנתרופולוגיה שלא ממש למדתי…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: