יועצים חווים סוג של הגירה. לא יודעים את השפה. היא כמעט עברית, אבל המושגים המשתרבבים פנימה מקשים להבין. טעויות הן רק עניין מצופה… זכורה לי חוויה אישית, מהימים שהתחלתי לשרת בחיל הים. אחד הביטויים הראשונים ששמעתי, היה: "הוא נתן לו בוש". המשמעות הייתה שהוא נתן לו חופש. הרגשתי בטוחה למדי כשאמרתי את המשפט, אבל אהה, אמרתי Bush, והדרך הנכונה לבטא את המשפט הייתה Bosh. הצחוק של כולם מסביב לימד אותי שאני מדברת את השפה החיל הימית כמו מהגרת… (בוש היה החבל שבאמצעותו נקשרת הספינה לרציף).
הכל חדש למי שנכנסים לארגון – סדר הדברים, ומה חשוב יותר ומה חשוב פחות – והמנהגים…
יועצים ארגוניים חיצוניים מרבים להיכנס ולצאת בארגונים. ההתחלה יכולה להיות קשה. חוכמת ההגירה מצטברת לאט. לומדים להיות זהירים. לומדים לשאול שאלות. לומדים להשתמש בזהות של מהגר – להפקת תועלת מהמצב. לומדים לבנות מפות שעוזרות בתהליך ההגירה לכל ארגון. לומדים למי לפנות ולמי אין לפנות כדי למצוא את הדרך.
היו ימים שעבדתי בכמה מפעלים שמייצרים מוצרי פלסטיק, וגם כאן היו שונויות: במקום אחד היה זה הקלנדר, במקום שני האקסטרודר. ופחות או יותר מדובר באותה מכונה שמייצרת פלסטיק. כמובן שהמפעלים היו שונים בכל. בהרכב ההנהלה, בהרכב העובדים, ביחס לעובדים, בתרבות שהתפתחה. כך גם לגבי מפעלים בקיבוצים שגם בהם הרביתי לעבוד. מה שהיה נכון בארגון אחד היה ממש לא נכון בארגון אחר.
משותף לכולם הוא הרגע המיוחד שבו מבינים שלא מבינים.
אדווין נוויס היה אומר שיועצים ארגוניים שהם בעצמם מהגרים או בנים למהגרים מבינים טוב יותר את ההוויה הזאת.
כששמעתי אותו, הרגשתי שיש לי חוזק שלא לומדים בשום מקום. והייתי גאה בדרך הקשה שעשו הורי בדרכם מפולין לאיטליה, ומאיטליה לישראל. התחלתי להשתמש בה, בזכרונות שלי מאותם הימים.
היום אני חושבת שכולנו מהגרים. וגם אני, שעיקר עיסוקי היום הוא במתן סופרויז'ן – מהגרת לי מפגישה לפגישה. ובעצם למדתי את המלאכה היטב, ואני נותנת עצות, לאלה שנשארים בפנים: עוזרת להם לראות מזוית אחרת.
מהגרת בכיף. יודעת שמה שרואים מפה לא רואים משם.
החיים בארגונים 
להשאיר תגובה