שני משפטים מדהימים בבוקר אחד

אני עדיין מנומנת, זהו הזמן הטוב ביותר לכתיבה: שעת בוקר מוקדמת ובן זוגי ישן.

פתחתי את הספר, מיתרי הלב, ובאחד העמודים צדו עיני את הביטוי: דמעות בגודל בוטן… חשבתי על דמעות שלי, כשהיו, והן לא היו אף פעם גדולות מצנוברים, או גריסי פנינה. אתמול, בברית המילה, התינוק בכה, אבל לא רק התינוק. עיני האימא והסבתא, ועיניים נוספות – לא נשארו יבשות. רק התינוק לא מחה את הדמעות של עצמו. לא הספקתי לראות את גודלן. בכלל בטקסי ברית מילה אני משתדלת לעמוד רחוק, ובכל פעם תוהה מחדש איך אנחנו עושים את זה.. הנכדים שלי נימולו בבית או בבית חולים, תמיד בקרב קהל קטנטן בלבד, ובמקרים שנכחתי – עמדתי רחוק ככל שניתן.

אחר כך פתחתי את המחשב הנישא. קוני, חברתי האמריקאית, מפניקס שבאריזונה (המדינה שאיכלה באש רק לפני זמן קצר 19 כבאים) שלחה לי מייל. מעין כרטיס ברכה שבו היה כתוב: אני מעמידה פנים בכל יום שאני נורמלית. אהבתי את המשפט. אני מעמידה פנים . אני מעמידה פנים שהחיים שלנו נורמליים כאן, וגם אני. אבל אתמול, בדרך לברית המילה, כשנסעתי לאלעזר שבגוש עציון, שאלתי את עצמי אם אכן אנחנו וגם אני – נורמליים. נוכחות ערבית דלה בלבד הורגשה בדרך. אנשים רכבו על אופניהם וטרקטרוניהם, והעצים היו ירוקים ויפים. גגות אדומים ליוו בתים חדשים (עברו יותר משלושים שנה מאז הייתי מעבר לקו הירוק, כשהייתי חניכה בפו"ם חיל הים). חשבתי לעצמי – עד מתי תמשך השלווה? האם יבוא הקץ על כל היופי הזה? עכשיו שהעולם הערבי משנה צורה – מה יקרה פה בעתיד הרחוק? זכרתי את מלחמת השחרור ואת מותם של אנשי כפר עציון.
התמדתי בשקט שלי. נהגתי הביתה, כשבן זוגי ישן לצידי. הכל נראה כל כך נורמלי.

2 תגובות to “שני משפטים מדהימים בבוקר אחד”

  1. יאיר דקל Says:

    אתי,
    כן, אנחנו נורמלים.
    אנחנו חושבים שרק לנו יש צרות או שצרותינו מיוחדות. אני חולק על כך וכדי לשכנע בדעתי, אצטרך לכתוב ספר. פוסט לא יספיק.
    אז לצורך סיוע, אביא מספרו של פרופ' דן אריאלי, "האמת על באמת". הוא עשה נסוייים רבים בהתנהגות כלכלית וערך מחקרים משווים על רמאויות קטנות ושקרים לבנים. בכל מדינה חשבו שאצלם משקרים יותר. גם אנחנו, כמובן, חושבים שאנחנו התחמנים והאמריקנים, לדוגמא ישרים יותר. המחקרים שלו הינם אובייקטיביים והוא מצא שרמת השקרים הקטנים שווה בכל מדינה (כ-20 אחוז). גם בישראל ובארצות הברית הם בדיוק שווים.
    מסקנה: אנחנו טועים לגבי עצמנו.
    יום טוב, ואני יודע שדבריי לא כל כך משכנעים, אבל אינני חושש להביע את דעתי בקול רם וצלול.

  2. benziv Says:

    אם תפסיק להביע את דעתך בקול רם, תאבד מהקסם שלך… בדיוק הבוקר קראתי שיר של ויסלבה שימבורסקה, שעוסק בידיעה ואי ידיעה ונקרא: א' ב' ג' (בספר: רגע, תרגום דוד וינפלד). שיהיה בוקר טוב ויום טוב!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: