חושבת עליך, לקוחתי

הפגישה:
יושבת מולך בקפטריה הריקה. שעת הבוקר מצוינת לעבודה שלנו. בעוד שלוש שעות ואולי פחות, יתחיל המקום להתמלא באוכלים. אבל עכשיו ריק, ומידי פעם נכנסת ויוצאת עובדת הניקיון הצעירה שאנו מצליחות להתעלם ממנה, כאילו הייתה רעש רקע לבן.

אחת השאלות שבאת איתן היום היא שאלת היחסים עם המנהלת. אני מספרת לך על מאמר שכתבה מפקדת שלי בעבר, טליה נפתלי. הוא נקרא "ניהול כלפי מעלה, משימה קשה אך אפשרית". דאגתי להוציא אותו לאור אחרי מותה, בחוברת לבנה שנקראת "חלום הפיס הארגוני", על שם אחד המאמרים.

אני שמחה שאני נזכרת בזה שגם אני ניהלתי אותה, ככל שיכולתי. לעיתים זה הצליח והמצאתי פרויקט חדש לגמרי בחיל (מקצ"ב) שהפך לפרויקט צה"לי גדול יותר בשיתוף חברים יועצים (כנפיים), ולפעמים זה ממש לא הצליח. אבל עכשיו, לא זה הנושא. השאלה היא האם ואיך את מנהלת אותה. את החוברת שהוצאה לזכרה והמאמר, אביא לך בפגישה הבאה.

עובדת הניקיון שואלת אם אנחנו רוצות קפה. את משיבה בחיוב, אני שואלת כמה סוכר יש בפנים והיא משיבה שרק מעט. ההל – נפלא. לא זוכרת מתי שתיתי קפה כזה.

היום:
שבת, ואני חושבת עליך, בביתי, מול הטלביזיה, והמחשב הנישא על רגלי, חוזה במצו, שמספקת בדרך כלל רקע טוב לחיים ולעבודה. על המסך מולי גבר מתנועע לבד בריקוד, גלימה שחורה על גופו. הוא מוריד את חלקה העליון וחושף כתפיים שריריות, ועכשיו הוא מוריד את השאר ונותר כמעט ערום. אני שואלת את עצמי אם זה עוזר לי, או שאולי כדאי לכבות, ואז הוא לוקח גלימה אחרת – אפורה ורוקד עימה. אני אוהבת ריקוד. בודקת, ורואה שזו הפקה מחודשת של "בלו ליידי" מאת הכוריאוגרפית קרולין קרלסון. המוזיקה של רנה אוברי. הגרסה המקורית הועלתה ב-1983, הנוכחית מ- 2010. מחיאות כפיים ברקע. הרקדן חוזר לבוש בשמלה שהחלק העליון שלה בז – והחלק התחתון תכול, וקד לקהל. ייתכן שעכשיו אוכל לחזור לכתיבה. אבל קודם מתחברת לאינטרנט ורואה שהיא מהחשובות בכוריאוגרפים, גדולה ממני בשלוש שנים, תוי פנים נורדיים ובלונד אסוף, חיתה בארה"ב ועכשיו בצרפת, הופיעה בארץ. כבר לא מופיעה אבל מנהלת את הרקדנים שלה וללא ספק – הם מנהלים אותה. אחר כך אני מחפשת את רנה אוברי, המוזיקאי הצרפתי, ומגלה שהוא צעיר ממני בעשר שנים ושהלחין יצירות רבות של קרולין. הם בוודאי השפיעו זה על זה. אנשים שעובדים יחד משפיעים. האם הוא ניהל אותה או שאולי היא ניהלה אותו? ואיך הרקדנים והמוזיקאים השפיעו זה על זה וגם על קלרוליין ורנה? אני אוהבת להכיר אנשים חדשים, לפעמים זה נעשה דרך המסך.

אני חוזרת אל החוברת ואל המאמר. מה אני אוהבת בו?

נקודה ראשונה: את ההתיחסות אל הבוס כאל משאב. נקודת מוצא מצוינת, שלפעמים ננקטת באופן לא מודע ולדעתי – כדאי שתהיה יותר מודעת.
נקודה שנייה: הזכרת נקודת העיוורון שלנו, שרואה בבוס יותר מאדם ומייחסת לו כוחות שאין לו ואילו את כוחותינו כמתובננים – היא מקטינה.
נקודה שלישית: את ראיית הבוס כלקוח, מה שמעורר אולי דחייה רגעית, אבל במחשבה שנייה – יכולה להועיל.

הדברים הללו נסמכים על דברים שכתב פיטר דרוקר (Managing your Boss, 1977 ), והם בהחלט רלוונטיים היום.

מחכה לפגישתנו הבאה… ולוגמת מהתה קממומיל שלי.

בינתיים רוצה לידע: לצפוניים שרוצים ללמוד גשטלט איתי, מחכה קורס באורנים, לאנשי מקצוע מעולם החינוך. אתם מוזמנים:

http://www.oranim.ac.il/sites/heb/academic-units/advanced-studies-faculty/kidum/career/gashtalt/pages/default.aspx

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: