שאלת ה"למה"?

אני בודקת עבודה של סטודנטית. קשה לה עם העובדה שבגשטלט לא מתעסקים בשאלת ה"למה?".
אני מנסה להסביר פעם נוספת וכותבת שורות רבות בעבודה הסמנריונית שהגישה. אני יודעת שזאת ההזדמנות האחרונה שלה ושלי – לשוחח על זה, הפעם דרך הכתוב.

והנה אני עושה זאת גם כאן.

כותבת אותה סטודנטית שילדים קטנים עוסקים בשאלת הלמה.
נכון. אולי גם כתוצאה מזה שזו מילה שגורה בפינו. ואולי – לא.

במדעי הטבע חשוב מאד לשאול למה. אם ריאקציה כימית מסוימת לא התקיימה כראוי, חשוב לבדוק למה. אפשר אולי למצוא בבדיקות מדויקות שכמות הגופרית שהוכנסה הייתה קטנה מידי או שמא הזדהמה בחומר אחר שהיה קטליזטור לתהליך לא רצוי.

אבל, האם אנחנו יכולים להגיד את זה על בני אדם? על ארגונים? האם אנחנו באמת יודעים מה קרה לעובד שהיה מסור ועכשיו – לא?

או – האם למשל יש תשובה לשאלה למה אני לא מקדישה מספיק זמן לכתיבה?

התשובות שלי או שלכם יכולות להיות רבות, אולי:
אני סובלת מאלם כתיבה.. או לא רוצה מספיק… או לא מוכשרת… או אין לי בעצם מה להגיד… או שהנושא לא מתאים… או שהשותפה שלי לא מעודדת אותי מספיק… או שאני עסוקה מידי בדברים אחרים…

שימו לב שכתבתי רשימה חלקית.

עכשיו, מה אני יכולה לעשות עם אוצר התשובות האפשריות? איך אדע לאן ללכת?

או למשל, אישה צעירה ונאה שרוצה להתחתן – למה היא לא מתחתנת?
וגם כאן התשובות אינסופיות… ובסופו של דבר כיוון שהאופציות רבות כל כך – התשובה לא מתגלית בבהירות.

בגישת הגשטלט מנסים לנתק את המודל הסיבתי מהעבודה, מתוך הנחה שבאמת אנחנו לא יודעים "למה". בגשטלט מעדיפים את ה"מה קורה?" וה"איך קורה?", וכמובן שיש שאלות לגיטימיות נוספות…

כן. עוד משהו.

הסטודנטית קיבלה ציון טוב. היא סטודנטית חושבת.