הקיבוצניקים יארחו את "המארחים" מניו זילנד
יעקב ליאור / "ידיעות הקיבוץ" 08.11.2013
(מתוך אתר אינטרנט – קיבוץ מענית)
=================================
קיבוצניקים צעירים אוספים תרומות למימון ביקור בישראל של משפחת לואיס מניו–זילנד,
המארחת – ללא הפסקה וללא תמורה – מטיילים מישראל.
קתרין ופיל לואיס הם נוצרים אוהבי ישראל, הורים לחמישה, המתגוררים בקווינסטאון, ניו-זילנד. היא עובדת בחנות "יד שנייה", הוא מדריך טיולי ג'יפים בעונת התיירות, ומוסכניק בעיתות שפל, ושמם נישא ומרומם בקרב מטיילים ישראלים, כמי שפותחים את לבם ואת ביתם לכל ישראלי מזדמן.
הישראלים לא צריכים אפילו לחפש אותם – בני הזוג לואיס פשוט "צדים" אותם ברחוב, כפי שקרה, למשל, לאוהד ליאור
(25, מקיבוץ מענית), סטודנט במכללת כינרת (והבן של הח"מ): "הסתובבנו חמישה חבר'ה בעיר", הוא מספר, "ונתקלנו בילד כבן עשר. 'שלום', הוא אומר לנו. לא הבנו מאיפה הוא יודע עברית. הוא ביקש שנבוא אתו, כי אימא שלו רוצה לדבר איתנו.
"הלכנו אחריו לחנות קרובה, שבה עובדת אמו. היא התפנתה אלינו, נתנה לנו מספר טלפון וביקשה שנגיע לביתם, מבלי לפרט מה ומי. כשהגענו לבית, מצאנו בו עוד שישה ישראלים, שנשארו ללון על ספות בסלון, על שטיחים, או באוהל על הדשא בחוץ".
נתינה בלי גבול
עידו חוברה (26, קיבוץ סופה), שהתארח אצל משפחת לואיס כמה שבועות, בין חזרה מטרק אחד ליציאה לאחר – מספר על הקרבה אל בני הזוג. "הייתי שם ממש בן בית. באחד מימי השישי בישלתי, יחד עם קתרין, את ארוחת השבת לחבר'ה, וכשהגיעו ישראלים נוספים לבית, הם חשבו שאני אחד מבני המשפחה".
ליעד בוסקילה (24, כפר-מסריק), עשה עם חברתו אצל הלואיסים כמעט שבועיים, כשהם לנים בוואן השכור שלהם, בחצר הבית: "אין מילים לתאר את האירוח שלהם", מעיד ליעד. "מהרגע הראשון הם נתנו לנו להרגיש בבית, כאילו אנחנו חלק מהמשפחה. זו היתה נתינה ללא גבולות, ללא ציפייה לתמורה כלשהי. היה ברור שהמפגשים עם הישראלים גורמים להם אושר רב".
לאביב שבת (דורות) ולמאיה שביט (לוחמי-הגטאות) אין מילים לתאר את העזרה המסורה שהושטה להן. במהלך שהותן בבית המשפחה, נסעו השתיים במכוניתן לתצפית גבוהה ליד קווינסטאון. בירידה חזרה פסקו הבלמים לתפקד, ואך בקושי הן הצליחו לעצור ולחנות בצד הדרך.
אביב, שנהגה, מספרת: "הרגשנו ממש אבודות וחסרות אונים. דבר ראשון התקשרנו, כמובן, למשפחה. תוך פחות מחמש דקות הגיעו פיל, אשתו, ואחד הילדים. פיל חילץ את הרכב מהשיחים והעלה אותו על הכביש. ועדיין היינו מבואסות, כי היינו אמורות לצאת לטרק שכבר שילמנו עליו, וחבל היה לנו להחמיץ אותו. פיל הרגיע אותנו והבטיח שהכל יהיה בסדר. הוא לקח את הרכב אתו, הביתה, ואנחנו תפסנו טרמפ והגענו לטרק.
"כשחזרנו, כעבור חמישה ימים, מייד התקשרנו לפיל, שבינתיים טיפל ברכב, ניקה אותו, החליף רפידות בבלמים, ולא היה מוכן לקבל כסף. הם היו מדהימים. הם פשוט הצילו אותנו".
ענבל פולין (ראש-הנקרה) פוסקת: "הרצון שלהם לעזור בכל דבר – פשוט מדהים!"
משפחת לואיס עם המטיילים. "צדים" את הישראלים ברחוב (צילום: מהאלבום הפרטי)
גיוס תרומות
מאות ישראלים התארחו בבית משפחת לואיס בחמש השנים האחרונות, ויחד אִתם חגגו את חגי ישראל ואת לילות השבת, כשבכל שבת נושא פיל דרשה בנושא אקטואלי. הלואיסים גם נרתמו לסייע לישראלים בכל עניין, קטן כגדול – החל במכירת רכב, מתן שירותי כביסה וסיוע רפואי, ועד השתתפות באיתור נעדרים ברעש האדמה בכרייסצ'רץ' בשנת 2011.
רבים מהישראלים שהתארחו אצל הלואיסים ממשיכים, בשובם ארצה, לשמור אתם על קשרי אינטרנט וטלפון, ומעתירים עליהם מתנות מתוצרת הארץ. שוב ושוב עולה בשיחות סוגיית הביקור של המשפחה בארץ הקדושה. "כמו כולם, גם אני שואל תמיד: 'נו, מתי אתם באים לארץ?' מספר אוהד ליאור, "ובפעם האחרונה נאמרה תשובתו של פיל קצת בעצב: 'אתה יודע כמה אנחנו רוצים לבוא, אבל כרגע זה לא מתאפשר".
אוהד לא היה מוכן להשלים עם התשובה הזאת, לקח יוזמה, ויצא בקול קורא לתרום כספים למימון הבאתם ארצה ואירוחם של כל שבעת המופלאים, בני משפחת לואיס. תוך זמן קצר נענו מאות לפנייה, בהם גם ישראלים טובים שטרם זכו ליהנות מחסדם של הלואיסים, ובחשבון הבנק שנפתח לתרומות הצטברו כבר כ-30 אלף ש"ח, מתוך סכום המטרה: 50 אלף ש"ח.
בכל מקרה נחושים אוהדי לואיס להוציא פועל את משימתם כבר בחנוכה, או, לכל המאוחר, בכריסטמס.את יתרת הסכום הדרוש הם מקווים לגייס בשבת, 16 בנובמבר.
אז, משעות אחר הצהריים ועד עמוק אל תוך הלילה, יתקיים – ב"קיבוץ 20", פאב-מסעדה באזור התעשייה עמק-חפר (שתורם את המקום) – אירוע גדול לכל המשפחה, עם דוכנים, הפעלות, להקות, די-ג'יי, טיפולים, סדנאות – כל מה שיכול להכניס כסף ולהשלים את הסכום הנדרש להבאת משפחת לואיס מקווינסטאון לישראל. הציבור מוזמן לבוא, ליהנות, וגם לתרום למטרה ראויה בהחלט.
האם המשפחה יודעת?
אוהד ליאור: "איכשהו, העניין גונב לאוזניהם, ושמענו שבמשך יומיים הם בכו מהתרגשות. בארץ יש רבים – בעלי צימרים ואורחנים, קיבוצניקים, וסתם אנשים טובים – שרוצים לארח אותם ולהעניק להם, ולו טיפה, ממה שהם העניקו למאות ישראלים בביתם החם".
החיים בארגונים 