כנס מחזור י' כיתה ח', א.ד. גורדון – מקום של אהבה

בשעת צהרים יצאנו לחיפה.

התאכסנו במין מלון/צימר בהדר, ברח' לבונטין. רצינו נסיעה שקטה הלוך וחזור, בלי לחץ, בלי הפרעה של גשמים. ודי ניסנס קרץ באורות של חג החגים (אבל לא ממש התאפשר לחגוג, מזג האויר ביטל את האירועים).

נחנו. יצאנו לדרך. בית אלפא 80, ליד מה שהיה פעם בי"ס נתיבים, אמר אבי, בכיוון של קריית ים, הוסיף.

מצאתי את עצמי לחוצה. פתאום היה מסלול למטרונית, הכבישים והמסלולים השתנו, לא זיהיתי את הסביבה. להפתעתי – קריית חיים חיכתה לי במקום קרוב יותר משזכרתי.

כשהגענו לבית הקשיש, מקום המפגש, היה חשוך בחוץ, אבל בפנים כבר היו החברים מדברים זה עם זה, צוחקים. ציפיתי למצוא מיד את חברי, לאכזבתי את הרוב הגדול לא זיהיתי. אבל דקה אחרי דקה, חיוך אחרי חיוך, מילה ועוד מילה, פתקים לזיהוי הבאים – והרוב הגדול כבר התייצב בתוך תמונת המחזור שלי, ופחות או יותר ידעתי.

הבנים שהיו אז קטני קומה, כמו ישעיה, צמחו פתאום לגובה לא זכור. הבנות ברובן – לא הלבינו.

שמחתי שבאתי.

לא הרגשתי שהשארתי משהו פתוח – כשעזבתי. אבל אתמול הייתה בכל זאת תחושה שסגרתי. הנה החברים. הנה האירועים שהיו. הנה מה שעשינו עם החיים שלנו. והנה אני.

לסיכום אמרתי לעצמי, שהיינו ילדים כל כך טובים! עולים וותיקים – חיו יחד, בשכונה. המורים היו כמעט כולם עולים גם כן.

חלק גדול עדיין נשאר לחיות בקריה.

מה שואמר לי: אין ספק שזה היה מקם של אהבה.