תחושה של גועל עולה בי כשאני רואה את הרבנות החדשה. לא כולה. אבל חלקה. כבר לא צניעות. לא מעשים טובים. לא חסות למסכנים, אלא להיפך – כרייה של כסף מתוכם, התמימים, המאמינים, אלה שמחפשים את הטוב והמיטיב. גסה רוחו של פינטו. ערמות של כסף עוברות מיד ליד בהשראתו. מבנה עצום כאן, מבנה מכובד – שם. הכל מראית עין. המלמולים והגו השחוח משהו. מספר 6 ברשימת הרבנים העשירים. אלה שהקימו עמותות ושלבו בהן נמלים שחורות לעבוד קשה ולייצר כסף לרב. גניבה קטנה או גדולה – אחת אחרי השנייה. כסף שחור. ולכל זה אפשר להוסיף תבלינים של מחפשי כח, ביניהם הפוליטיקאים, מפקדי משטרה בכירים ואנשי עסקים. הדת והרוח – בשרות הרווח הגשמי. ופגיעה גדולה ביחידים ולא פחות מזה – בתרבות שלנו.
לפעמים אני שואלת את עצמי מה היה אומר אבי?
החיים בארגונים 
ינואר 18, 2014 ב- 8:05 pm |
השתדלתי להימנע מביקורת על עולם הרבנות, אבל אי אפשר יותר. מה שמתפרסם אודות הרבנים מחליא.
ינואר 19, 2014 ב- 3:59 am |
מבינה אותך… מאד. אין מקום לתמימות ואהבת אדם פשוטה. עוד מוסד שהעת החדשה מפרקת.