אורנג' – מוכרים נפלא, ורגע אחרי החתימה – משאירים אותי די לבד

בכל אשמה חברתי תמי, שרצתה שאצטרף לווטסאפ. הוא לא היה חסר לי במיוחד לפני כן, ואני לא מרגישה שאני צריכה אותו עכשיו. אבל, ידעתי גם שצריך להשתדרג מתישהו ואם לא עכשיו אימתי.

וכך, ממש כשהשנה איימה להסתלק, פגשתי את סיוון מסניף נתניה והסכמתי להצעותיה : גם קניתי טלפון נייד מדגם נוט 3, וגם הסכמתי לוותר על שרותי נטויז'ן ובזק ולעבור אליהם. ידעתי שאני לא בשביל חתונות, אבל החלטתי להתחתן עם אורנג', לגמרי. אז התחתנו. חתמתי על טפסים. קיבלתי לידי את המכשיר. קניתי לו מלבושים אדומים ואף רכשתי דיבורית לרכב, אחרי שהמוכרת הבטיחה לי שבטוח שלרכב אני חייבת דיבורית, כיוון שמה שיש לי ברכב לא מתאים.

אז קניתי דיבורית בעוד שלוש מאות שקל.

וכאן מתפצל הסיפור:

הפיצול הראשון:
למחרת הגיע טכנאי. הוא החליף ראוטר, עשה מה שעשה ויצא לדרכו. וראה זה פלא, המחשב גילה התנגדות והתנתק בכל כחצי שעה. חייגתי יומיים אחר כך, משחשבתי שחבלי הלידה עברו, ב-3.1.14, וביקשתי שטכנאי יגיע. אתם באתם? לא. גם הוא לא. מה שכן – ניהלתי איתו שיחות מקסימות ואוטומטיות שניתנו לו כנראה בסדנאות שרות טובות – ותו לא. בכל אופן הוא שמח מאד לשרת אותי והבטיח לבוא. חיכינו לו בבית והוא לא בא. וכך עברו הימים.

הפיצול השני:
ניסנו להרכיב את הדיבורית ברכב. כיוון שאני לא מעשנת – נדבק לו המצת למכונה והם היו לבשר אחד: אי אפשר היה להוציא מהרכב את המצת. התייאשנו. ובן זוגי היקר, אמר לי: תגשי למוסך. עברו עוד יומיים שלושה ופניתי למוסך. במוסך אמרו לי להפתעתי, רגע אחרי ששחררו את המצת מאחיזת המסגרת שלו, למה לך בכלל דיבורית?
התבוננתי בהם ואמרתי – שאין ברירה, הדגם חדש, ויש צורך בדיבורית תואמת. גיחך המוסכניק ואמר: אני שולח לך את אחד הבחורים, הוא יסדר לך. ואכן סידר. בתוך עשר דקות פעל הבלוטוס גם לטובת המכשיר החדש שזה עתה נקנה.

חזרתי לסניף אורנג' ואמרתי: תראו, לא צריך את הדיבורית. באותו היום כבר עברו 18 יום מהיום שקניתי את הדיבורית והם אמרו שאחרתי בארבעה ימים – אי אפשר להחליף. כתבתי מכתב כועס. חזרתי ומסרתי להם מכתב והם בקושי רצו לקחת, אבל חזרו בהם, לקחו את המכתב וחזרו ואמרו שאי אפשר. החוק מחייב רק 14 יום. ומה עם הטכנאי שלא בא? גם אותו החוק מחייב, לא? אמרו – הטכנאי במחלקה אחרת.

ניסיון לאחד פיצולים:
הייתי מעוצבנת. חזרתי וצלצלתי והובטח לי שעם הדיבורית אין להם מה לעשות, אבל יטפלו בעניין הטכנאי.
לא אלאה אתכם. היום, 20 יום אחרי הטכנאי הראשון ושבעה ימים אחרי שהטכנאי השני לא בא, הגיע הטכנאי השלישי, החליף את הראוטר ואמר שעכשיו יהיה בסדר. שאם המחשב יפול שוב והנורית (של ה-DSL ) לא תהיה יציבה או דלוקה – צריך לפנות לבזק.

אתם בוודאי מבינים את סוף הסיפור:

כחצי שעה אחרי שהטכנאי יצא, נפל המחשב. הנורה דלקה יפה והפיצה אור כמו בחנוכה. חזרתי אל אורנג', והם רצו לחסוך לי זמן והבטיחו לחזור מיד כשיגיע תורי. משחזרו אמרו לי שהמחשב שלהם נפל והם לא יכולים לתת לי שרות עכשיו. בינתיים עברו שלוש וחצי שעות מאז התחלתי לחכות לטכנאי – ולאורנג' עוד לא עלה המחשב.

מה הייתם עושים במקומי?

ללא קשר – אני מחכה גם לטכנאי של פזגז. יש ריח של גז במרפסת השרות והוא אמור להגיע עד שעה ארבע. בעוד שמונה-עשרה דקות תהיה השעה ארבע. עכשיו אני מחכה לאורנג' ולפזגז. אם תרצו שאעשה בייביסיטר למישהו נוסף – רק תגידו…

אבל רגע… הטכנאי של פזגז הודיע שהוא בדרך אלי ולכן לא אוכל לקבל אף הצעה נוספת לבייביסיטינג.

המשך – אולי יבוא.