ציטוט: הישראלים עוד לא למדו שכדי להיכנס למעלית, כדאי לתת ליוצאים לצאת

אתמול הייתי עם חברה בבי"ח. רצינו להיכנס למעלית. אישה אחת מאחורי אמרה את המשפט הבא. ואני חשבתי לי בחיוך קטן שיש כאן כמה הנחות:
א. שהישראלים הם "חדשים", "צעירים" בענייני מעליות (ואולי בכלל).
ב. שהם צריכים ללמוד, ועדיין לא הגיעו לתוצאות הרצויות.
ג. שהיא מסתכלת עליהם מבחוץ. כאילו היא לא ישראלית. ואולי בעצם גם היא ישראלית וצריכה ללמוד, אבל זה ממש לא נשמע כך.
ד. שהיא אולי מתלוננת תמיד. היא מאלה שלא אוהבים לפגוש ישראלים בחו"ל, שכולם כאלה לא מחונכים.

איכשהו – לא אהבתי את המשפט. גם לא הרגשתי בדוחק.
אבל היא הייתה מאחור ואני קדימה (המיקום משנה ראייה).
והמעלית כדרכן של חברותיה בבתי חולים הייתה ענקית ומצופה נירוסטה לא מתמתחת.

ואני כן נתתי ליוצאים לצאת. אולי אני מבין כל ההמונים דווקא כן ישראלית. ומאיפה שהוא הם יצאו. והיא אולי התכוונה אלי, שלא בצדק. ובעצם רצתה לעמוד במקום שאני עומדת וחששה שלא תיכנס?

אחר כך היה לי זמן והתבוננתי בה.

היא הייתה ממוצעת לגמרי, בשנות החמישים המאוחרות שישים מוקדמות. דיברה אל איש בערך בן גילה. גבוה ממנה. רציתי להמציא סיפור. בסיפור שלי היא הייתה מורה (אחרת למה שתתעסק בלמידה?). פגשה אותו רגע לפני כן בקפטריה והזמינה אותו להצטרף אליה. הוא ממש חיכה לה או לאישה אחרת שתופיע. ובעצם הייתי עדה לרומן מתפתח. דווקא רציתי שיהיה לה כיף ושלא תתלונן.

יצאתי ושכחתי אותם. רק המשפט שלה נשאר תלוי באוויר, החזיק מעמד עד היום.

אז כתבתי לכם אותו. וזהו סוף הסיפור.

4 תגובות to “ציטוט: הישראלים עוד לא למדו שכדי להיכנס למעלית, כדאי לתת ליוצאים לצאת”

  1. sharonlanda Says:

    סיפור קטן ומשעשע 🙂 המיקום אכן משנה ראייה. למשל, מהמיטה בה אני שוכבת כרגע וקוראת אני מוצאת עוד הנחה: האישה אופטימית ורואה לאופק. הישראלים עוד לא למדו נימוסי מעליות כלומר, עוד ניתן שילמדו. עוד לא אבדה התקווה עבורנו.

    תכונה מנצחת להרשים בה בחור…

  2. benziv Says:

    אני מאמצתבחום את רעיון התקווה. כל עוד לא אבדה תקותינו, העולם יהיה יפה ובטוח יותר.

    • mileckiblog Says:

      אני נמצא בארץ עשרים ושש שנים. התרגלתי. אני זוכר בשנה הראשונה כאן הייתי מאוד מתעצבן על התנהגות ציבורית ואז הבנתי שעדיף להירגע. נרגעתי, וחיי מאז יותר טובים. ברכבת עושים בימים אלה קמפיין רחב היקף כדי לשנות את ההתנהגות של האנשים בכל הנוגע לעמידה על הרציף ובכניסה ויציאה מהקרונות. שיהיה להם בצלחה. בבנגקוק יש חצים על הרציף כדי לסמן איפה עומדים הנכנסים לרכבת ומיפה יוצאים היוצאים. לא נראה לי שזה מתאים לנו…כנראה גם אני מזמן ישראלי – עם תקווה.

  3. benziv Says:

    אולי הרעיון הבנקוקי לא כל כך רע…
    בכל מקרה, אני מאמינה שהזמן הוא לא הפקטור היחיד שיעשה את השינוי.. נדרש משהו אחר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: