ב-1993 התחלתי את צעדי כעצמאית. מאז אגרתי חומרים כתובים וסיכומים של כל מפגש עם כל לקוח. כל קבוצה, כל מהלך – נרשמו במילים, סוכמו. שנים חשבתי שאשמור את כל אלה ליום שבו אחליט לכתוב עליהם. והיום הגיע היום. אלא ש… הפתעה. אחרי שהחזקתי בידי כרך עבה מאד של 240 עמודים, שסיכמו 3 חודשי עבודה ב-2001 (הוצאתי באופן רנדומלי), הבנתי שבשביל זה אצטרך לחיות את כל חיי מחדש.
החלטתי להיפרד.
בדקתי שוב ושוב את הפנקס העבה שגודלו 32 על 20 ס"מ, ודפיו כתובים משני הצדדים. זכרתי ארועים שהיו, נזכרתי באלה ששכחתי. הבטתי בגאווה על הכמות, והתגאיתי באיכות. התלבטתי אם לשמר את הגרפים או הטבלאות. ואז סגרתי את הפנקס הגדול והכרוך, והנחתי אותו ליד הדלת, ןידעתי – משם הוא ילך למחזור.
אחרי כן – משהשתחררתי מהצער על הפרידה, הורדתי עוד כ-10 פנקסים ו/או מחברות, דפדפתי, חזרתי ונזכרתי, והנחתי באותו מקום. משלוח ראשון של ניירות שלי – כולם מיועדים למחזור.
בשבועות הקרובים – אפרד באופן אישי מכל אחד מהאנשים והארגונים – בטקס צנוע זה.
גם זה סיכום. שלא ישארו עניינים לא סגורים.
החיים בארגונים 
אוגוסט 23, 2014 ב- 4:33 pm |
לבי איתך .זה מאוד קשה.
לא כל כך הבנתי האם ה"מיחזור" הוא ביחד עם הפרידה מהאנשים והארגונים ?
אם כן ,אולי תעניקי לכל אחד את הכתוב הקשור אליו ,כמובן אם הוא לא אישי מדי .
אולי הסטודנטים שלך יהיו מעוניינים לכתוב על החלק המעניין אותם ,או מרצה אחר שמתעסק באותם הנושאים .
סליחה על התערבותי בעניין כזה אישי ,אבל הייתי במצבך ,כלומר גם אני כתבתי כמעט ספר לימוד חדש וכשזרקתי ,בכניסתי לפנסיה , היה לי מאוד קשה כי לי לא היה כל אפשרות להציל אותו.
אוגוסט 23, 2014 ב- 4:56 pm |
אני ממשיכה לעבוד… מפנה מקום. שולחת מחברות עתיקות לדרכן…
חוץ מזה – הכל אישי.
כשהחלטתי – נעשה לי קל. כמו לרזות. לנקות. לפנות. עבודה שהתחילה ב-1993 – הגיע זמנה להיות משהו אחר, אולי תהפוך לתבניות לביצים. אולי תזכה להיות פנקסים גדולים חדשים. אולי על הניירות הממוחזרים יכתבו אוהבים מכתבי אהבה. איזה יופי!
אוגוסט 23, 2014 ב- 6:59 pm |
שתי השורות האחרונות בתגובתך לאידה נהדרות ושוות את כל הפוסט עצמו.
מרוב שהצלחת להעביר את תחושת הקלילות כבר דמיינתי אותך עפה ברוח. ממש עפה ומחייכת (ואני אפילו לא באמת יודעת איך את נראית). כנראה כי בימים האלו אני נאחזת בדברים קטנים וטובים שמתרחשים גם אצל אחרים ומאוד הייתי שמחה בעצמי לכנפיים…
אוגוסט 23, 2014 ב- 7:08 pm |
האמת שבחורף האחרון הרוח העיפה אותי ממש, ואת המשקפיים שלי גם. לא היה כיף… אבל כשכתבתי את שלי וקראתי את שלך, הרגשתי קלילה מאד. וכן, את צודקת – בימים אלה צריך למצוא את הדברים הקטנים והמקלים, כי על הגדולים – לא ממש יש שליטה. שיהיה שבוע טוב ושיבוא שלום.
ספטמבר 7, 2014 ב- 3:17 pm |
היי אתי, כיצד ניתן לפנות אלייך באופן אישי יותר? האם אפשרי לקבל את המייל שלך?