תקלת שרות – אורנג'

הנייד מת פתאום. וגם המחשב שלי מועמד להחלפה אחרי שהתקשה להתמלא, ושינוי סוללה לא השפיע מספיק. באחת – הרגשתי מנותקת מהעולם, כמעט בפאניקה. כמעט ערומה. כמעט בודדה.

עוד באותו אחה"צ התייצבתי באורנג'. וזה מה שאמרתי: הנייד מת. הבחור הצעיר הושיט לי מספר ויותר משעה חיכיתי. וכל זאת בשביל מה? כולה היה צריך להזיז את הסוללה ממקומה. מה שלא ידעתי.

למה? שאלתי. למה? למה האיש שנתן לי את המספר לא בדק את זה אם ידע שזאת תקלה צפויה? למה הייתי צריכה לחכות? אני עושה קסמים אמר לי הבחור הצעיר בחיוך, ואני חשבתי שקסם לא היה כאן.

בבוקר שוב שתק המכשיר. הפעם פרקתי את הכיסוי, הזזתי את הסוללה והוא חזר לעבוד.

עכשיו אני מבינה שהפעלת הטלפון – לא תהיה עוד כשהייתה, יש לי תפקיד: להזיז את הסוללה.

והשאלה: מי הזיז לי את הסוללה?

האם יש ללילה לבן יתרונות?

אני שואלת את עצמי – מה הרווח שאפשר להפיק מלילה לבן? אני אוהבת לישון, צריכה את השמונה שעות שלי בערך. ועכשיו כבר אחרי חצות. האם יש  משהו יצירתי שמחכה לי בפינה? איזו לידה חדשה של הפתעה? מהפך? אחר?

זוכרת את הלילה שלאחר לידת ביתי הבכורה – לא ישנתי כל הלילה. הייתי נרגשת מידי.

זה היה מזמן.

עכשיו אצלי לילה לבן – שחור בחוץ. אבל אצלי האור דולק וערוץ המזו כבר הפסיק את הקלאסית והתחיל סוג של ג'אז. נותר רק לחכות ולראות מה ילד יום.