הנייד מת פתאום. וגם המחשב שלי מועמד להחלפה אחרי שהתקשה להתמלא, ושינוי סוללה לא השפיע מספיק. באחת – הרגשתי מנותקת מהעולם, כמעט בפאניקה. כמעט ערומה. כמעט בודדה.
עוד באותו אחה"צ התייצבתי באורנג'. וזה מה שאמרתי: הנייד מת. הבחור הצעיר הושיט לי מספר ויותר משעה חיכיתי. וכל זאת בשביל מה? כולה היה צריך להזיז את הסוללה ממקומה. מה שלא ידעתי.
למה? שאלתי. למה? למה האיש שנתן לי את המספר לא בדק את זה אם ידע שזאת תקלה צפויה? למה הייתי צריכה לחכות? אני עושה קסמים אמר לי הבחור הצעיר בחיוך, ואני חשבתי שקסם לא היה כאן.
בבוקר שוב שתק המכשיר. הפעם פרקתי את הכיסוי, הזזתי את הסוללה והוא חזר לעבוד.
עכשיו אני מבינה שהפעלת הטלפון – לא תהיה עוד כשהייתה, יש לי תפקיד: להזיז את הסוללה.
והשאלה: מי הזיז לי את הסוללה?
החיים בארגונים 
ספטמבר 18, 2014 ב- 11:41 am |
אין לי כל חיבה לאורנג' (ניהלתי מולם כמה קרבות שמתועדים ברשת) אבל הפעם, לצערי, איני מסכים איתך – שכן את "מערבבת" בין התקלה לבין התהליך השירותי.
באשר לתקלה: אם יש צורך "להזיז" את הסוללה שוב ושוב, כנראה שהיא אינה "יושבת" טוב במקומה – ולכן נכון להחליף אותה, ולחלופין לטפל באופן שבו היא מוחזקת במכשיר.
באשר לתהליך השירותי: אני מניח כי המתנת מאחר והיו לקוחות נוספים בתור לפנייך. הצעיר אשר "נתן לך את המספר" מופקד על ניתוב הלקוחות ע"פ אופי פנייתם ואין לו את הידע ובודאי שלא את הסמכות לטפל בתקלות עצמן. הציפיה שלך שהוא יתקן ויחסוך לך את ההמתנה דומה לציפיה שהמאבטח בכניסה לבית החולים יוציא לי את הגוף הזר שנכנס לי לעין, ויחסך ממני את ההמתנה לרופא שעשה את זה תוך 5 שניות…
באשר למקבץ התקלות (נייד, מחשב) – מומלץ לבדוק אם מדובר בהתיישנות טבעית, או שמא נחת אצלך משום מה איזה ג'ין עם קארמה שלילית…
ספטמבר 18, 2014 ב- 3:26 pm |
1. אם אתה צודק – והסוללה לא יושבת טוב, והיה צריך להחליפה – הייתה הזדמנות נהדרת לעשות זאת אתמול. כי מה שיקרה עכשיו הוא שאזיז אותה שוב כמו שהייתי צריכה הבוקר וכמו שעשה הבחור הצעיר אתמול. כלומר הם רק דחו את הטיפול הנכון לפעם הבאה שז שוב אשב שעה וחצי לפחות, ושוב יתייחס אלי איש שרות אחד לפחות שגם זמנו יקר.
2. התורים באורנג' – איומים. בכל פעם שאני צריכה אותם – אני מבלה יותר משעה. לא מדובר בשרות טוב במיוחד. כמוני יושבים אלה שלפני ואלה שאחרי.
3. מי שפניתי אליו בכניסה, טיפל ב"כללי", ורק במקרה לא הגעתי אליו אלא לידידו שעל ידו. אפשר היה להתנתב רק ל"כללי" ול"טכני". איכשהו הוא החליט שאני שייכת לכללי. מעניין, לא?
4. אחרון חביב: הבעת מיאוס הייתה גם על פני הלקוחות האחרים שחלקם נדנד כל הזמן, כמו גם על פני נותני השרות. חוץ ממים קרים שהיו שם – לא מצאתי במקום חיוך או נועם.
לא הייתי רוצה להיות צעירה עובדת במקום הזה. שוחק. שוחק. שוחק. גם לא בא לי להיותת לקוחה שלהם, אלא שנסיוני הוא שכולם נותנים שרות דומה, ורע.