Archive for the ‘המסע לאמריקה’ Category

הבאתי הביתה עוד תעודה

ינואר 17, 2008

כשהייתי מגיעה הביתה, ומביאה תעודה, היתה לאבא שלי רק שאלה חוזרת אחת. במשך השנים למדתי שהוא מסתכל ושואל: "למה רק 8"?

מאז עברו הרבה מים. אבא עזב לדרכו והלך לעולמו ואין מי שישאל אותי את ה"למה רק..?" שלו.

משהו מזה, הולך איתי גם היום, אם כי הוא הולך ונחלש: טקס הבאת התעודות.

וכך קרה שלפני כמה ימים הבאתי הביתה עוד תעודה, הנחתי על השולחן וכשחזר האיש שלי אמרתי: הבאתי עוד תעודה. הוא התבונן, אמר "יופי" וחזר להניח על השולחן. זהו. גם בשבילי וגם בשביל אחרים זה סתם יופי כזה. לא שום דבר מיוחד. גם לבנות שלי אמרתי בטלפון, וגם הן אמרו משהו מעין זה ואולי הוסיפו: "אז איך זה היה?"

כבר לא סופרת את התעודות ואת הקורסים ואת ההשתלמויות ואפילו ההרגל הולך ומאבד מחינו, אבל, כשקיבלתי את התעודה, ברגע שהניחו אותה בידי – ידעתי שאני מביאה הביתה עוד תעודה, ושאניח אותה בקלסר כתום בארון החום, שכתובה עליו מילה אחת: תעודות. והיה בזה איזה זיק קטנטן עם טעם של פעם.

אחר כך חשבתי לעצמי: כל עוד אני מביאה תעודות – אני כנראה עוד צעירה.

נסע

ינואר 11, 2008

הוא נראה כמו השכן מהקומה שמעלינו או מתחתנו.

ואנחנו: קצת אהבנו אותו, קצת לעגנו, קצת השתוממנו, רקדנו לפניו, שרנו לו, פינינו לו את הדרך, הסכמנו לו, לחשנו באוזנו, האכלנו אותו, ליוינו אותו, ארחנו אותו, ישבנו איתנו, שוחחנו איתו, התלבטנו – גם, נפרדנו ממנו.

עכשיו שהוא נסע, למי נשים שטיח אדום?

המסע אל החלום

יוני 3, 2007

ראיתי סרט מדליק: המסע אל החלום.

נפלא לכל מי שאוהב סרט מעולה עם צילומים ומשחק יפהפיים!

המסע אל החלום יכול לעמת כל אחד/ת מאיתנו עם המסע שלו/ה עצמו/ה – אל החלומות האישיים והקבוצתיים.

נפלא אפילו כסרט שמלמד: מפגש תרבויות, ג'נדר, זרים, הגירה, יחסים בין דוריים, מעמד הזקן, מקומו של השונה, כישוף, אהבה, כבוד ועוד ועוד.

סרט מעולה! לכו לראות.  אח"כ תחשבו על המסע האישי והקבוצתי שאתם חלק ממנו.

Success: שיווק של מיליונרים: פסטיבל של סיפור סיפורים

אפריל 19, 2007

בתוך ספרה של טרי, שהוא כאמור ספר "מתכונים", מצאתי להפתעתי, תת פרק בנושא: סיפור סיפורים. לא ציפיתי למצוא את זה כאן, ואולי זו הוכחה ניצחת שיש לי כמה דיעות קדומות מוצקות שאינן לעניין.

להלן מה שהיא כותבת:

לכל אחד יש סיפור משלו… להלן כמה דוגמאות:

א. יכול להיות שהסיפור שלך הוא סיפור של חלוציות. עבורי, בהיותי אישה ויזמת – היה מוקד להשראה לאחרים.

ב. יכול להיות שהסיפור שלך הוא על מה שחדש. מכירה של ריהוט בקונסיגנציה ב1979 – היה חדש. רוב האנשים לא הבינו מבה מדובר.

ג. יכול להיות שלסיפור שלך יש משמעויות היסטוריות וקשר לדמויות דיסלקטיות אחרות, שהצליחו כגון נלסון רוקפלר וג'והן פ. קנדי.

ד. ייתכן שהחברה מסביב חומלת על משהו בסיפור שלך, כיוון שיש לו השפעה על אחוז גבוה של האוכלוסיה. דיסלקציה פוגעת בכ-20% מהאוכלוסיה.

ה. ואולי הסיפור שלך  גורף תשומת לב כמו… הספר הזה.

 

בהמשך היא מתארת איך השתמשה בסיפור סיפורים כדי להצליח, כחלק מהגישה השיווקית הכללית שלה לעצמה ולעסק שלה (אין הפרדה).

אגב כתיבה, אני נזכרת בקרוב משפחה די רחוק, שמיד אחרי המלחמה, היגר לאמריקה (בעוד הורי באו לישראל) והצליח בגדול. אחד הדברים שאמרו עליו היה שהוא "בלופר", כלומר: לא להאמין לאף אחד מהסיפורים שלו. מישהו כנראה כן האמין. האיש הצליח כלכלית בצורה מעוררת השתאות, אם כי מיליונר הוא לא נעשה.

לקינוח החוויה של הקריאה: מאד נהניתי. איזה שד קטן אמר לי כל הזמן: תפסיקי, זה ספר מתכונים, מה קרה לך, את יותר רצינית מזה, אבל: הטיסה הייתה קלה יותר, וההנאה רבה. עובדה שאני משחזרת אותה ע"י הכתיבה שלי.

אז אל תתרשמו מזה שאני מזכירה שזה ספר מתכונים… ויש הרבה יותר פרקים מרתקים, כמו גם הפרק שעוסק בבחירת יועצים או בשיווק, בניית חזון ועוד.

לא אוכל לסיים את הכתיבה על הספר בלי להזכיר כמה מהדמויות הדיסלקטיות שמוזכרות בו . להלן רשימה חלקית: שר (שחקנית/זמרת), אגטה כריסטי (הסופרת), טום קרוז, וולט דיסני (אולי זה מסביר את העיסוק שלו בציורים), אלברט אינשטיין, תומס אדיסון, סקוט פיצ'גרלד, וופי גולדברג (שחקנית), גון פ. קנדי (כן, הנשיא), ג'ון לנון, אולף (מלך נורווגיה), נלסון רוקפלר (מושל ניו יורק וס. הנשיא), לאונרדו דה וינצ'י, וירג'יניה וולף – ועוד הרבה אחרים שהשמטתי.

מאחלת לדיסלקטים שבנו – להיות מיליונרים. ולכל האחרים – לשאוב השראה. אולי ככה נפתור את בעיות העוני שלנו.

Success: צעדים בדרך להיות מיליונר/ית

אפריל 18, 2007

סיפרתי שקראתי בטיסה הארוכה ארצה, ספר "מתכונים" של טרי באורסוק. היא דיסלקטית ובעלת רקע אישי לא קל.

הפעם מתוך פרק שבו היא מציעה דרכים להיות מילונר/ית. להלן תקציר 8 העיקרים: 

1. האמן/י שיש ביכולתך להיות מיליונר… בהתאם לסטטיסטיקה האמריקאית, המיליונר/ית הקלאסי/ת – הוא איש/ה ממוצע/ת, העושה זאת באמצעות עבודה, תכנון וחיסכון.

2. לשים לב שנהנים מהמסע ולא רק מהתוצאה… יש סיפורים על אנשים שעשו כסף, אבל מתו בודדים… אפשר/י לכסף להיות חלק מחייך אבל לא כל חייך…

3. חשוב להבין כסף. קודם צריך:

א. לכבד את הכסף: להבין שזה כלי בעל כח ויכולת לספק צרכים. זה איננו כלי שנועד לשפר דימוי עצמי, לשלוט באחרים, לעשות שאנשים ידמו לך. בכל פעם שכסף מחליף רגש – השימוש בו כנראה לא נכון.

ב. לשלוט בו: לדעת כמה את/ה צריך ולא להפוך את העניין לעול. יש היום דרכים רבות להשיג כסף. לי אישית הייתה החלטה להוציא רק מה שיש לי. שום דבר מעבר לזה.

ג. לגדל אותו: במשמעות של להשאיר כסף לחיסכון. להחליט כמה רצוי לך להשיג עד גיל מסוים. לרשום את הסכום. לחשוב עליו, לחלום עליו. לקבוע את גודלו. לבחון את ההישג מידי פעם.

ד. לתת לו לזרום: להתחיל לחלוק אותו עם אחרים באמצעות צדקה. לדעת איזה אחוז מהכסף הולך לזה. ..השגת יעד פינאנסי לא באה בקלות, אבל לא בקושי רב. כדאי לזכור שבכל פעם שאת/האומר/ת שאין לך כסף מספיק כדי לשלם, נעשה לך יותר קשה לחזות את העתיד בחיוב.

4. אהב/י את העבודה שלך: אם זה יהיה כך, האנרגיה שתוקדש לכך – תורגש.

5. מנה/י את עצמך ל-CEO.

6. להחליט על מועד התחלה ועל מסגרת זמן.

7. להתעדכן: לשאול "מתי  סגרתי עסקה גדולה?" ולזכור את הפרטים. אם אין הישג כזה לבחון מה קורה… ללמוד טכניקות של מו"מ (אפשר בקלטות) – לפני כל פגישה. ללמוד.

8. לבנות מערכת תמיכה: לנהוג בכולם בכבוד, לא לשרוף שום גשרים גם אם אחרים מנסים זאת. כשבאמת איכפת מאחרים, האנרגיה להצלחה זורמת בקלות.

מחר – עוד פרק אחד בספרה הזה, ואח"כ תקראו לבד אם תרצו, בטיסה הבאה שלכם במטוס או מהכורסא בבית, ושמו המלא של הספר הוא:

Success – It Can Be Yours! How to be a Millionaire by Using Your Determination

 

Success: אישה מצליחה אחת מיני רבות

אפריל 17, 2007

יום השואה עבר.

קשה קצת, אבל צריך לעשות את המעבר. משתמשת במה שעשיתי במעבר מאריזונה הביתה. היו לי 15.5 שעות טיסה נטו + שהות בשדות התעופה השונים (בניו יורק – 6 שעות המתנה).

מה שאני יודעת לעשות הכי טוב במצבים האלה: לקרוא ספרות שלא תהיה כבדה מידי. במצב הזה, אני אוהבת לקרוא ספרי "רצפטים" שבד"כ אני לא מאמינה בהם, אבל לעיתים הם יכולים לעודד את רוחי. אישית אני אוהבת לבשל. אני אוהבת תפריטים שמביאים לתוצאות. אני אוהבת לקחת 1.5 כוס קמח עוד 1 כוס סוכר ועוד חבילה של חמאה ולהכין מזה משהו. יש בזה קסם. אני יודעת שבעניינים אחרים, יותר אבסטרקטיים זה יותר מסובך, אבל… לטיסה אני צריכה ספר רצפטים.

חברתי, קוני, שהייתה סמנכ"ל משאבי אנוש בדאו קורנינגס ואפשר לספר עליה עוד הרבה דברים אחרים, נתנה לי ספרים שונים לדרך, ביניהם את הספר בשם:

Success: It can be yours – How to be a Millionire by Using Your Determination

הספר נכתב ע"י טרי באורסוק ומספר את הסיפור שלה.

להלן מעט מזה:

טרי נולדה דיסלקטית. הוריה התגרשו. מצבה היה בכי רע.

כשגמרה בקושי רב את ביה"ס, היו בפניה מעט מאד דרכים להתפרנס. היא ידעה שהיא נחשבת לטפשה בגלל הישגים ירודים בלימודים. בפועל ידעה שהיא לא. בביה"ס שרדה באמצעים שונים, כולל רמיה, הבנה שקשר טוב עם מורים יכול לעזור, ועוד.

לאוניברסיטה הבינה שלא תוכל להגיע. היא התחילה כמלצרית. היום היא חולשת על אימפריה ששווה מיליונים רבים.

היום אני רוצה רק לציין את 12 הנקודות מפרק שהיא קוראת לו: דברים שיכולים לחבל בהצלחה:

1. העדר של תמונה בהירה של מטרות ומטרה מוגדרת של חייך.

2. היעדר משמעת עצמית.

3. גוף לא בריא ומחשבות מרעילות.

4. אכילה מוגזמת שמרעה את המצב.

5. שימוש בסיגריות, אלכוהול, סמים.

6. היעדר תרגול פיזי מספק.

7. דחיינות וצפיה לזמן הנכון.

8. ויתורים.

9. בניית תוכנית "להתעשר במהירות", או בניית הצלחה על הימור.

10. בזבוז או קמצנות יתר.

11. דיעות קדומות.

12. היעדר יושר. 

נראה פשוט מידי? נכון. אבל יש כאן איזושהי התחלה יפה, ואני דווקא שמחה על הפניית תשומת הלב שלה לבריאות, אכילה נכונה ואיזונים אחרים.

מחר – עוד כמה רשימות מתוך ספרה.

 

Gate B31

אפריל 13, 2007

נקרא לה שושנה, שם בדוי כמובן.

שושנה ישבה מאחורי בספסל, ישבנו גב אל גב ליד שער העליה למטוס. ושושנה לא נחה לרגע. כל הזמן שאלה מתי יפתח השער ותוכל לעלות על המטוס.לבסוף נעמדה ליד השער יחד עם עוד כמה אנשים והטרידה בשאלותיה את דיילי ודיילות הקרקע. המטוס גם אחר לצאת, ולכן ההטרדה הייתה ארוכה.

ליד השער נוצר תור, דמה לעגבניה יותר מאשר לשרוך. לא היה ברור מי ראשון ומי אחרון. אולי שעה וחצי עמדו שושנה וחבריה. כשהכריזו לבסוף שלמטוס יעלו קודם נוסעי השורות האחרונות במטוס, ראיתי את שושנה נהדפת לאחור וחוזרת שוב קדימה. הפסקתי לעקוב אחריה כי העגבניה גדלה…

על השרותים  שבסביבה, אני לא רוצה לספר לכם שלא לקלקל את השבת. היו שם כל הניירות האפשריים, כולל כאלה ששמים על האסלה, אבל לבני עמינו יש את השיטות שלהם ואף אמריקאי עם כללים, לא יעמוד בפניו.

נקרא לה שולה, היא התיישבה במקום שהותירה לה שושנה כשהלכה לעמוד בתור. שולה לא הפסיקה לדבר בבטחון רב באנגלית שבורה עם פרופ' למתמטיקה. שולה עלתה מאיראן לפני שלושים שנה, התחתנה כשעוד לא הייתה בת 18. הבן שלה גר בניו יורק ולה עצמה יש שם דירה. היא מחלקת את זמנה בין ישראל וארה"ב, חיה בקווינס ובת"א. אוהבת מאד את ניו יורק, במיוחד את מנהטן ובמיוחד את האזור שבו גר הפרופסורו. לבן שלה יש שבעה ילדים ברוך השם, לה עצמה שלושה. גב אל גב ישבנו, כמו עם חברתה לפניה. והפרופסור הנחמד חזר על כל משפט פעמים הרבה כדי שתבין, שגם הוא היה בטהרן לפני המון שנים, כשהיה בן 14. היום הוא כבר בן 76. קינאתי בסבלנות שלו. מידי פעם צחק. אם אתם פוגשים את הפרופסור הנחמד הזה בחיפה (לשם הוא אמר שמועדות פניו), מסרו לו ד"ש ממני. אשתו התלוותה אליו בנסיעה ולעיתים רחוקות לקחה חלק בשיחה. אנשים צנועים וחכמים.

במטוס ישבתי בשורה שלושים. לא יודעת איפה ישבה שושנה. אולי ישבה בחמישים, אם היה לה מזל. אם לא היה לה מזל וישבה בשורה עשירית, הייתה צריכה לחכות הרבה.גם את שולה לא ראיתי. לידי ובסביבתי ישבו אנשים אחרים. אין מה לספר עליהם, להוציא את סיפורה של נערה אחת שהקיאה הרבה וזה יהיה סיפור לא נעים לכן אני מוותרת… 

את שושנה פגשתי שוב בירידה מהמטוס, ליד המסוע. על כל מזוודה שחשבה שהיא שלה (והיו די הרבה כאלה), הסתערה בגופה ורצה אחריה. וכל הזמן התלוננה שעוד מעט כבר ממש מאוחר ויום שישי היום ועוד כהנה וכהנה. ואולי יגנבו לה את המזוודה החסרה כי כבר פעם זה קרה לה… בסוף אמרתי  לה: גברת, תנוחי קצת, זה יום שישי בשביל כולם… והיא התרגזה והמשיכה להסתער על המזוודות. בסוף אמרתי לה: תעלי על המסוע, למה לא? ונדמה לי שנרגעה.

לא רחוק עמד הפרופסור הניו יורקי למתמטיקה בשקט ובצניעות. קצת התביישתי.

סליחה על הציניות לאלה שמתקשים. זה לא מנהגי, אבל הטיסה הייתה ממושכת, יצאה כאמור באחור ועל רקע סערה והחבורה שלנו המתה וגעשה. שושנה ושולה הם רק מדגם קטן ולא מייצג עד הסוף, אם כי מאד נוכח.

אני חושבת שיש לאל-על מה לעשות עם הלקוחות שלה. הם לא יהיו היחידים שיחנכו את לקוחותיהם לצרוך את השרות נכון.

אני חושבת שיש למשרד החוץ מה לעשות עם חלק מאחינו שמסתובבים בחו"ל (לא סיפרתי לכם על זה שהמזוודה שלו עפה לי על הרגל והוא התנהג כאילו הרגל שלי לא הייתה במקומה הראוי…).

ובעיקר אני חושבת שמשרד החינוך צריך להכניס שיעורים על נימוסים במפגשי תרבויות. רק יעזור לנו להישרד ולחיות כמדינה ששווה שיתיחסו אליה ברצינות ולא כאל חבורה של פראים.

כל כך חסרים לי כמה נימוסים פולניים, ייקיים, אנגליים, מרוקאיים ואחרים שהיטבנו להשמיד במסגרת של הפיכת הצבר לקוצני. נדמה לי שכבר מילאנו את הסביבה בהרבה קוצים.

מאחלת לעצמי שבת טובה ויעפת קטנה.

 

Arizona

אפריל 11, 2007

Beautiful, very hot, clean. Reminds me of Eilat – but much nicer and American. Fences all over the place and no possibility to write Hebrew, so I'll stop for a while and come back to the blog after returning to Israel on Friday.

ללכת לביה"ס בדמרסט

אפריל 10, 2007

המורה הזמינה את ההורים לקבל מידע על הנכד שלי, ירדן. יצאנו לשמוע מה יש לה להגיד. חצר ביה"ס הייתה שקטה מאד, כך היה גם כשהדלתות נפתחו בפנינו אחרי לחיצה על הכפתור. ביה"ס מבריק מניקיון. אין עציצים בפנים. כל הצמחים בחוץ. הדשא ירוק מאד. שקט. לא שומעים צליל אחד. אף אחד לא נראה עצבני או כועס. מנהלת ביה"ס כחליפה עסקית בצבע בז' יודעת על הפגישה ומקדמת אותנו בחיוך המזכירה היא האישה הרצינית היחידה שאפגוש במשך היום. כולם מחייכים, בעיקר מחייכות. ראיתי רק מורה גבר אחד. אח"כ אנחנו מוזמנים לחדר של הכיתה. הכיתה מקושטת. לכל תלמיד יש בקבוק מים על השולחן. העבודות שלהם פזורות במסדרונות. הכל מאד מאורגן וממושטר.

בדרך הצלחתי לראות את ירדן, עומד בתור ארוך מאד של ילדים שעומדים בשקט בזה אחר זה, בדרכם לפעילות ספורטיבית. הוא לא רץ אלינו. הוא נפנף לנו מרחוק לשלום.

המורה מספרת לנו שכתב ידו השתפר, שהרעיונות שהוא מעלה יפים, שיש יותר סדר בנירותיו וכך הלאה לפרטי פרטים קטנים שלא מעייפים אותה. אח"כ היא מחכה לשאלות, ומבקשת שנקרא בעבודותיו שעל הקיר בדרכינו החוצה.

חשבתי על זה שהמורות נראות כאילו לאף אחת מהן אין בעיות: בכיתה או בחיים. יש להן כיתות של כעשרים ילדים. בביה"ס כולו – יש כ9 כיתות כאלה, שלוש בכל רמה, החל מכיתה ב' ועד ד'.

אולי בגלל זה כל כך שקט…

בדרך החוצה ראיתי שיש בחירות להנהלה הציבורית של ביה"ס. בפעם הקודמת שביקרתי כאן השתתפתי באסיפה שבה הציגו את היעדים השונים ואת הישגיהם של הנבחרים – ממש כמו בכל עסק אחר.

צעצועי הפסחא

אפריל 9, 2007

יש גינות שבהן מוצבים מסממני החג, יש כאלה שזה נעשה בצניעות, יש כאלה שזה נעשה בגדול. לפעמים זה לא ממש בגינה אלא בכניסה לבית.

הצניעות שייכת לאלה שמחליטים על כלום ו/או שדגל יספיק. הדגל יכול להיות אמריקאי, רגיל או דגל מיוחד לחג.

המהדרין מעמידים ארנבי ענק מנופחים מפלסטיק, או צעצועים אחרים, שמפוזרים בחצר החל מביצים צבעוניות וכלה במנורות וקישוטים שבהם התרנגולות והארנבים תופסים מקום ראשון.

איכשהו אני לא מצליחה להתפעל מזה. אולי התרבות שלי עשתה אותי רצינית מידי. לא נראה שהייתי משקיעה את זמני בניפוח ארנבים. מעדיפה לגלגל געפילטע פיש… לארח או להתארח. מוכנה גם לקרוא בשקט.