אז לא הייתי מרוצה.
אבל היה לי חשוב לשמור את המספר שלי, שהוא אחד היחידים שנשארו עקביים מאז שרשמתי את הצ'ק הראשון לקניית סלולארי, לפני שנים רבות מאד (ממש כשהשחר הפציע על העולם הסלולארי). מאז, החלפתי 5 פעמים את הכתובת שלי… רק מספר הטלפון, מספר תעודת הזהות ומספר הנעליים שלי – נשארו קבועים.
ולא יכולתי לעזוב, כמובן – עד שניידות המספרים נכנסה לתוקף.
לא הייתי הראשונה להתנייד, חיכיתי.
נסעתי לסין. בינתיים התגלחו החברות ומשרד התקשורת על זקנם של אחרים. בשדה התעופה – רק ביקשתי דבר אחד: שאוכל לדבר עם הבית מסין. לקחתי את הטלפון שלי איתי ואילו בן זוגי קיבל מכשיר חלופי.
למותר לציין ששני המכשירים כאחד לא סיפקו את הסחורה, וכמעט שלא היה ניתן לדבר עם הארץ. מסביבי היו אנשים בעלי מכשירים אחרים (כולל סלקום) – שכן הצליחו להשיג את מבוקשם.
חזרתי ארצה וידעתי שאחליף את החברה.
החלפתי לאורנג'.
בהמשך פניתי לסלקום לוודא שהחשבון הסתיים. כן, אמרו, הכל סגור. החשבונית האחרונה הלא ברורה – היא האחרונה. ולא, אין צורך לבטל את הוראת הקבע, מעצם ביטול העיסקה – בטלה ומבוטלת גם המשיכה. האמנתי להם. שטות, נכון?
אחר כך קיבלתי מכתב אישי של תודה על שנותי הארוכות בסלקום וחשבתי לעצמי, שלפחות זה יפה. יודעים להגיד תודה על שנים ארוכות מאד של היותי לקוחה.
והנה ההפתעה: עוד חשבונית על 703.94 ש"ח . היום ביקרתי אותם ושאלה גדולה אחת לי: למה? למה?
והייתה להם תשובה. לטענתם בשדה התעופה הסכמתי על איזשהו חוזה.
– לא דובים ולא ציפורים, אמרתי להם, תראו לי חתימה שלי.
– אין חתימה, זה מתועד במחשב.
– אני לא הסכמתי לשום דבר, וגם בררתי ואמרו לי שזה סוף החשבון.
– את לא מקשיבה, אמרו לי.
– אני מאד מקשיבה וגם מבינה, לא הסכמתי לכלום.
לא אכביר מילים. רחלי חן, ראתה שקשה וקראה ליגאל שנירמכר, ושניהם כאחד אמרו שזה, אין מה לעשות עוד.
חזרתי הביתה, ביטלתי את העיסקה באמצעות חברת כרטיסי האשראי. הסתבר לי שסלקום פעלה בניגוד לחוק כשגבתה את הסכום הנ"ל, כיוון שעבר יותר מחודש מהרגע שסיימתי את העסקים איתה ועד שהגישה לחברת כרטיסי האשראי את דרישת התשלום.
שימו לב: יש לה 30 יום בלבד, לא יותר. זה דבר החוק. איזה בושה לחברה כל כך גדולה שמציפה אותנו בסגול. אולי אור בהיר יותר היה עוזר…
מקווה שזו התמונה הראשונה והאחרונה במערכה נגד סלקום. אני כמובן לא מתכוונת לוותר. אם יהיו חידושים – אעדכן אתכם.
החיים בארגונים 