שבת בבוקר. י' מציע שילמד אותי להכין פנקייק. אני נענית. הוא לא רוצה להכין, הוא רוצה שאני אכין לפי ההוראות. אני גם אטגן. הוא יגיד. והוא אומר לי שצריך לפי הסדר: כוס לבן, חצי כוס חלב, שתי ביצים, כף תמצית וניל, אם רוצים קורט מלח. מערבבבים הכל בקערה. אחר כך מוסיפים כוס קמח וכפית אבקת אפיה. מערבבים עד שלא ישארו גושים. לוקחים מחבת ושמים עליה 4 כפות שמן. מכינים את הפנקייקים ומגישים.
לנו היה טעים.
אם טעים לכם – אנא כתבו.
תודה.
כן, קבוצה אחר קבוצה. זו הייתה קבוצה אחרת, וגם ממנה אני נפרדת. עדיין נותרו כמה משימות, אבל שוב לא ניפגש כקבוצה. להלן מילות הפרידה ממנה:
תפוחי אדמה ברוזמרין
מודה ומתוודה, אני אוהבת מאד להכין תפוחי אדמה ברוזמרין. קודם כל בגלל הריח, אחר כך בגלל הטעם ולבסוף בגלל הקלות. לא פגשתי אנשים שלא אוהבים את התבשיל: מקטנים ועד גדולים.לאלה מכם שרוצים להפוך את המטפורה למשהו פרקטי יותר, אני מוסרת הוראות הכנה:
רחצו תפוחי אדמה קטנים (או חלקו גדולים לחתיכות קטנות) יבשו, הניחו בתוך תבנית, פזרו שמן זית ביד נדיבה, הניחו גבעולי רוזמרין, ומלח בישול. אפו בתנור עד שתפוחי האדמה יהיו רכים, ללא התנגדויות מיותרות.
הגישו עם מנה עיקרית או ליד סלט.
בישלנו והתבשלנו, ואני מקווה שיצא לנו מעדן רצוי וראוי שטעמו נימוח וריחו מושך, לא פחות מהתבשיל הנ"ל.
אני רוצה לאחל לכם שריח המקצוע יהיו לכם כריח הבושם הטבעי והנעים כל כך של הרוזמרין, שה"תבשילים" שלכם יהיו טעימים וקלים, ושהתנור שלכם יפיק יצירות משובחות בקלות.
עם חלקכם אני מניחה שאתראה ואוכל לבדוק אם ניסיתים.
מאחלת חיים מקצועיים של התנסות והתבשלות.
שמחה על החוויה המשותפת במטבח שלנו ועל תרומת כל אחד/ת מכם/ן לניחוח.
מודה במיוחד לשותפתי, שעזרה וטרחה, ודאגה לכל, כל הזמן.
אתי בן זיו, 04/06/2010
היו ימים שהעוגה הזו הייתה עולה אל שולחני לעיתים קרובות. גם הבנות שלי הכינו אותה. היום אני לא מעלה אותה במחשבותי אפילו, בגלל הסוכר. אבל בשביל הנוסטלגיה, הנה הרצפט:
בסקויטים טבולים בחלב (או קוניאק) מונחים על תבנית.
בפוד פרוססור מערבבים 250 גרם גבינה 9% (אפשר להתגמש…), עם שקית של פודינג אינסטנט וניל (או בננה ואפילו שוקולד), קצפת אחת, וכוס חלב.
מורחים בשכבות, כלומר, שכבה הגונה של תערובת הגבינה ומעליה עוד בסקויטים טבולים בחלב. וחוזר חלילה. בימים יצירתיים אפשר להוסיף עוד משהו בין השכבות (תותים, אם הפודינג הוא וניל, בננות אם הוא בננה, או שברי פרלינים אם הפודינג הוא שוקולד).
מכניסים למקרר, ואם רוצים משהו שנראה יותר גלידתי – לפריזר.
אם עושים את זה בקבוצה קטנה, אפשר ללמוד על עבודת צוות.
לא שוכחים ללקק את הכלים.
אחרי סדנא בנושא של סיפורים ארגוניים, ולפני יום עבודה במכללה, נסעתי לעבור צהרים במסעדה נחמדה, "ביתא", בברודצקי 17, תל אביב.
פעם הייתה שם קונדיטוריה טובה, אבל לא יותר מזה. כבר שנים, כשאני מגיעה לשם, אני חושבת לעצמי, איך גדל המקום והיה למה שהוא היום. איך נוצל הפוטנציאל של מה שיש. ואיך זה שהיה שם מקודם – לא ידע.
כשהפסקתי לחשוב על זה הזמנתי לי סלט עוף שכלל: נתחי פרגיות חמים, עדשים, ארוגולה, רשאד, בצל סגול חתוך בקשתות גדולות ומפוררות, ו.. רוטב גזר חריף.
נהניתי מהסלט, מאד. שפע הצבעים, הטעמים, התרכובת של הכל בהכל.
החלטתי להכין לעצמי בבית. שאלתי על הרוטב. הסתבר שמכינים ממנו מחית, ומוסיפים חרדל דיג'ון חריף. מעולה שווה לנסות בואריאציות שונות, גם בבית.
ועוד דבר חשוב: המלצר היה מקסים. לא יודעת את שמו. אמר לי שיש להם עוד סלטים טובים. אני יודעת. הייתי שם כבר בעבר.
להפתעתי קיבלתי הנחה של צהרים: 10%, וגם זה היה נחמד.
אני אוהבת להכין חומוס ביתי. ההכנה פשוטה. התוצאה משביעה וטעימה.
מי שמחפש/ת מרשם מדויק – אין לי כזה. החומוס שלי יוצא תמיד קצת שונה. לפעמים הוא ירוק יותר, לפעמים הוא לבן. וכבר אני נותנת את המרשם:
שופכים לקערה חומוס בכמות רצויה (להתחיל בקטן, הוא גדל..), להשרות אותו במים רבים ולשכוח. בינתיים אפשר לישון, להתעורר, ללכת ברגל, או לעבוד. חשוב לזכור, חומוס הוא כמו קבוצה שמועמדת להנחייה, צריך להשרות אותה קצת במיצים של עצמה, קודם שנולד מוצר.
אחרי שהחומוס הושרה במים בין לילה אחד בלבד ליום ולילה, אפשר להתחיל את העבודה:
מעמידים אותו לבישול עד שמתרכך. ואז צריך לקרר אותו. גם בזמן הזה אפשר לישון, להתקלח, לקטוף פרחים, להכין חביתה – מה שצריך, עד שהחומוס קר. אני שואלת את עצמי האם המטפורה שהתחלתי בה יכולה להימשך. ייתכן שכן, אבל אני מעדיפה לצאת ממנה ולהמשיך בחומוס סתם.
לתוך פוד פרוססור, מכניסים שום טרי, גרגרי חומוס מבושלים (משאירים חלק לקישוט), פטרוזיליה, מיץ לימון, מים (אפשר מי בישול של החומוס), טחינה גולמית, מלח, פלפל.
טוחנים הכל.
מוסיפים מה שצריך: מים אם סמיך מידי, לימון אם לא חמוץ מספיק וכו'. מתקבל הטעם הרצוי.
אורזים במיכל פלסטיק, מזליפים מעט שמן זית, מפזרים גרגרים לקישוט, ומסיעים לרמת השופט.
ושם, גולת הכותרת: בת אחי, יפהפיה מהממת, חיונית, חכמה, נפלאה, בחודש התשיעי שלה, מוכנה לגמרי ללידת הילד השלישי, ועדיין מארחת ומקבלת את פנינו בטבעיות שמחה. אנחנו עומדים לאכול שם צהרים, עם בני המשפחה. ואני מתפעלת ממנה ומהם: כמה שהכל נראה פשוט, וזה בהחלט לא בגלל החומוס!
יום מקסים למשפחה שלי! כן ירבו!
הוא גדל, הנכד שלי. הוא כבר לא רוצה להיות אצלי בזמן התחרויות ומעדיף להשאר במלון עם השחיינים האחרים. מה שנותר לי לעשות, הוא לקפוץ לשם ולהביא לו עוגיות. וכך עשיתי. שמעתי שלא נשאר מהן דבר. ומעשה שהיה כך היה:
ערבבתי בפוד פרוססור 100 גרם חמאה עם ביצה וחצי כוס סוכר חום, שלושת רבעי קמח תופח, 1.5 כוסות גרנולה משובחת, מעט קינמון, מעט זנגוויל טחון. הוספתי מעט שקדים מולבנים, סתם לכיף.
אספתי לכדורים קטנים, שטחתי והשארתי רווח כדי שיתפשטו יפה, ואפיתי בתנור של 180 מעלות לרבע שעה. הוצאתי אותן בזהירות והנחתי על רשת. נזהרתי שלא ישברו.
משהתקררו והתקשו, הכנסתי לקופסת פלסטיק, וביקשנו רשות להגיע.
הגענו, מסרנו. לא חיבקנו, לא נישקנו. כי לא רצינו לעשות לו פדיחות. ויצאנו לדרכינו.
אושר (לאו דווקא הסדר הזה):
1. לקום. לצאת להליכה ברגל, ולגלות שהיום הלכתי יותר.
2. לקרוא: מה שאני רוצה, כמה שאני רוצה.
3. ליהנות מהישג: בעבודה, במטבח, בכתיבה…
4. לצחוק עם הנכדים.
5. לשמוע בשורות טובות, במיוחד מהבנות, אבל לא רק.
6. לראות סרט טוב בבית או בקולנוע.
7. ללמוד משהו חדש, לגלות.
8. אינטימיות.
9. נוסטלגיה.
10. אוכל טוב.
וביום אחר, תהיה הרשימה אחרת.
במהלך כתיבהת הבלוג, נרשמו יותר מ-100,000 כניסות.
מספר מרשים ביותר, עבורי.
המשמעות היא שאפשר להפוך לעיתונאי/ת, לאידיולוג/ית, ללא קושי. בניגוד לאתמול, ניתן להשמיע קול, ניתן לזכות בהכרה, ובמידה מסוימת אולי גם להשפיע.
אין ספק שבלוג פופולארי הוא בעל יכולת השפעה גדולה.
הבלוג שלי עבר תקופות שונות בחייו: החל מתקופות שהשפיע הרבה, וגמור בתקופות ששתק. נכון להיום יש כמה פוסטים, שחוזרים ונקראים שוב ושוב. רובם קשורים בהנחיית קבוצות, ובאוכל (בריא יותר או פחות).
ולכן, לו הייתי רוצה להגדיל את הפופולריות של הבלוג הייתי מגדילה את התחומים הנזכרים לעיל.
אבל…
אני נהנית מהכתיבה, שהיא במידה רבה גם כתיבה לעצמי. נהנית מהתגובות. נהנית. לא מחפשת דווקא את הפופולאריות, אם כי המפתח כנראה אצלי.
שיהיה יום טוב, לנכנסים הוותיקים והחדשים!
אתמול, במפגש עם סטודנטים, ובעקבות התנסות, שאלתי מהי שאלה טובה. הכותרת הייתה אחת התשובות ואהבתי אותה מאד. שאלה שמרימה וילון. נשמע לי מסתורי. הנה אני רואה חלון בקיר, הוא מכוסה בוילון. הוילון לא לגמרי מסתיר, הוילון שקוף למחצה, והשאלה היא בעלת אנרגיה. עכשיו הוילון מתחיל לעלות כאילו מתג נסתר הרים אותה. והמתג הוא השאלה. כל כך אהבתי.
היו גם תשובות אחרות: שאלה טובה מעלה חיוך, נשאלת ללא דעות קדומות, לא מכעיסה, לוקחת לכמה כיוונים, מתייחסת לקושי/לאתגר, היא מדויקת, גורמת להמשיך הלאה, מאפשרת חשיפה של משהו אישי (לא כמו בחקירה), מראה שהייתה הקשבה, מגלה שהשואל/ת מומחה/ית.
ברור לי שאפשר היה להביא גם תשובות אחרות כגון: שאלה טובה מעלה מוטיבציה, מביאה להשגת תוצאה רצויה, מאפשרת גילוי פנימי/חיצוני, נוגעת – ועוד.
כל חלקיק של עבודה טובה – נפלא!
בוקר של חורף שחזר, ייתכן שיגיעו נכדים. צריך:
מרק כזה שכל אחד יכול להתחמם בו, רגע לפני שיוצאים לסרט או הולכים לבאולינג. במקרר יש ירקות, וחזה עוף מופשר. וזה מה שיהיה: ממש עכשיו אני עומדת לחתוך את חזה העוף לרצועות, להכניס לסיר, להוסיף מים, לחתוך בצלים, גזרים, סלרי, וכרוב. להוסיף. להרתיח. לתבל, ואני מוכנה לקבל אורחים צעירים וחשובים מאד.
סלט בריא: זה יהיה כנראה מה שיינתן למבוגרים בנוסף. לא לשטוף את מעבד המזון, לרסק סלק חי, גזר, קולורבי, צנון. לתבל שמן זית ובלימון. אפשר גם זעתר. אני אוהבת את הסלט הזה. כמו שאמרתי – למבוגרים.
ובין כה וכה – יצאה השמש.
החיים בארגונים 