הנסיון שלי לאחרונה לימד אותי כמה עקרונות חשובים:
אחד: אם את/ה צעירים – דאגו לביטוח נוסף מחוץ לקופ"ח: כזה שיתן לך אפשרות להתאשפז בבי"ח פרטי, לקבל את המנתח/ת הרצוי/ה, לעבור את הבדיקה החשובה, לקבל תרופות שאינן בסל וכו'. אתם פטורים מזה אם אתם יודעים שאתם כבר או שמא תהיו עשירים – מחר.
שתיים: במידה ולא התעשרת, הרי ובבוא העת, אפשר יהיה לקבל את מה שהקופות לא נותנות ולדעתי מה שהן כן נותנות הולך ומתמעט.
שלוש: אין לסמוך בשום פנים ואופן על הזיכרון של מישהו. לכן, כל המחלות, הניתוחים, הטיפולים – צריכים להיות מאורגנים בתוך תיקים ומסודרים לפי לו"ז בהם אירעו ההתרחשויות הרפואיות.
ארבע: אם יש צורך בתרופות, כדאי לנהל כרטיסיות שבהן רשום: התאריך, שם התרופה, תופעות לוואי וכו'.
חמש: בשום פנים ואופן אין לסמוך על בית החולים שימסור מהלך ניתוח שנרשם בצורה נכונה. קרה לי, למשל, שמה שנרשם כסיכום של הניתוח – היה מה שהיה צפוי, אבל לא מה שהתרחש בפועל. יש לי הוכחה לכך.
שש: לא להישאר עם רופא/ה מזלזלים, רדודים, עייפים. תמיד יש גם רופאים טובים אחרים.
שבע: חשוב להגיד מילה טובה למי שהציל את חייך וטיפל בך יפה. ממש ממליצה לא לחסוך. כאן – כל המרבה הרי זה משובח.
שמונה: לא לצפות מהרופא/ה לאהבה, אמנם הוא או היא היו ממש קרוב ללבך, ואולי בתוכו, אבל – ה"רומן" מסתיים מיד עם גמר הפעולה הניתוחית או הטיפולית. כדאי לחפש מקורות תמיכה אחרים.
תשע: לקראת פגישה עם רופא/ה – מאד ממליצה ללמוד את הבעיה בעצמך באמעות קשרים עם אנשים רלוונטיים, עמותות ואגודות וכן מתוך האינטרנט. כדאי לבוא – מוכנים.
עשר: אל תוותרי על זכויתיך. אפשר להשתמש בבלוג, בטלויזיה ובכל דרך אחרת כדי לקבל את שלך.
ולסיכום: ראיתי היום בטלויזיה איךמכניסים חולים חסרי כסף לאמבולנסים ואלה מורידים אותם בשכונות עלובות, שאפילו אינן השכונות שלהם. כיוון שאנחנו הרבה מידי פעמים בעקבות אמריקה – מציעה לנו להיזהר.
החיים בארגונים 
להשאיר תגובה