אני לא אוהבת את המונח הנ"ל, אם כי עכשיו אני מודעת לעובדה שחסר לי מאד שיקומו מנהיגים בעלי שיעור קומה, ויגידו "יהיה בסדר", וינסחו את החזון המחודש של המדינה באופן שיתן תקווה לעובדים, למנהלים, לצעירים, למבוגרים, לסטודנטים, לנשים, לגברים, לעשירים ולעניים. מדינה במשבר, בדיוק כמו ארגון במשבר, צריכה את זה. בעיתון הבוקר שמחתי לקרוא על הרפורמה שמנהיג שר האוצר, אברהם הירשזון (פנסיה לכל עובד, העלאת המס על רכב צמוד ועוד) כמו גם על מינוי של שר ערבי, ח"כ ראלב מג'אדלה מהעבודה. דווקא הייתי רוצה שיהיה שר רווחה. אני בטוחה שהחיים היו נראים אחרת, אבל גם שר פנים – לא רע. אבל זה לא מספיק. מחכה למנהיג/ה שיספר/תספר על מדינת ישראל בעוד 10 שנים, וכמה יהיה בה טוב, כי אחרת – המשבר קשה, קשה מאד
להשאיר תגובה