ניהול זמן וקריירה

המחשב שלי מורה לי שהשעה היא 6:27. אני יודעת שהזמן לא נכון, הוא מאחר. אני מזיזה את הכיסא לאחור ומסתכלת על השעון במטבח. השעה שם היא 6:35. אני יודעת שגם זה לא זמן נכון, הוא מקדים את זמנינו. אני מסתכלת על השעון שלי, שבמקרה הנחתי אותו ליד המחשב, יחד עם העגילים והמחרוזת שענדתי אתמול והשעה היא 6:37. עכשיו אני מבינה שגם על השעון שלי אני לא יכולה לסמוך. אני נגשת לטלויזיה, מדליקה אותה, ומגלה שערוץ עשר מדווח על גרינפיס וגם שהשעה 6:34. אני מקווה שזה הזמן המדויק.

אני בת שישים, כידוע וזה הזמן המדויק להרגיש שהגוף שלי – לא מה שהיה. אבל זה לא מדויק כי אני מרגישה בפער שבין "הזמן הגופי" לזמן האישי שלי שהוא משהו אחר לגמרי. לפי הזמן האישי הפרטי שלי: אני מרגישה ממש צעירונת, לראייה – ורק לאחרונה הפסקתי לחפש בעיתונים רעיונות למשרות טובות מאד שיכולות שיכולות ליפול בחלקי, אם רק ארצה בהן – נוהל שליווה אותי בסופי השבוע של ארבעים השנה האחרונות. כאילו, כבר הבנתי שעכשיו אני כבר מספיק גדולה – ושלא ירצו בי כמועמדת לשום דבר חדש כזה שמתפרסם במודעות דרושים.

תפיסת העולם הזו, הביאה לי הרבה הצעות, כשכלל לא חשבתי עליהן ואיכשהו גם המשרה שלי באוניברסיטה, שאני מחזיקה בה 15 שנים – הגיעה רק מתוך הראייה הזו.

וגם מזוית אחרת: כיוון שאני לא מאמינה ומזדהה רק עם ה"זמן הגופי" או הכרונולוגי –  אני מייצרת לעצמי עבודות כל הזמן, וכמובן גם נרשמת לכל מיני לימודים. גם עכשיו יש לי כמה רעיונות. וזה כנראה מדבק גם אחרים. אתמול השתתפתי לראשונה בכנס של נדב, המרכז הישראלי להכשרה וניהול התנדבות נוער וצעירים. עכשיו אני בהנהלה של הארגון. כן, את זה אני עושה בהתנדבות, כמו גם את פעילותי בהנהלת איפ"א (איגוד ישראלי לפיתוח ארגוני).

אני ערה לזה שעבודה בהתנדבות – הביאה לי תמיד גם עבודה בשכר (לא בגלל זה אני עושה את זה), ובעיקר הרבה קשרים עם אנשים נפלאים, חויות ולמידה מתמדת.

אני שואלת את עצמי – איך אהיה בגיל שבעים, האם אפסיק לתכנן את הקריירה שלי? האם אהיה מודעת יותר לפערי הזמן? לא חושבת. החלטתי שזה כנראה תחביב: לנהל את הקריירה שלי, לא לדייק בזמנים, לא להאמין במה שאומרים על ניהול קריירה וזמן, ולא לדייק  בחישובים של רווחים כלכליים בלבד.

למי שחושב שאני לא מעשית – יש לי חדשות בשבילו – אני מרוויחה, גם כלכלית, מאיך שהראש שלי עובד, מהאינטואיציה. וזה היה כך תמיד. והזמן – רק שיפר. חבל רק שבסוף – הזמן הגופי/כרונולוגי – הוא שיכריע. עד אז – יש לי הרבה זמן לנהל בצורה מדויקת יותר, או פחות.