משטרה לומדת

אתמול היה החום ממיס. מזל רק שאת רוב היום אפשר היה להעביר בהליכה ממזגן אחד למישנה. כך היה גם לחוף הים. מהביל. הדשאים הירוקים כאילו התעלמו מזה והמשיכו להוריק בטבעיות. מבני העץ המפוזרים סביב, ופריחתם הורודה של הצמחים ציירה כמעט כפר. אפילו עם אלמנטים שוייצריים. צעדתי עם כמה חברות למקצוע בשבילים אל עבר המבנה הגבוה.

קרירות של מזגן חזק הממה אותי כשהגעתי. אולם ענקי. כסאות גבוהים ורכים שנופלים לתוכם. מקום לחשוב. אולי מקום לחשוב בצורה מסודרת מידי. אפשר יהיה לעבוד כאן?

כן אמרה לי הילה, אפשר לעבוד כאן. רבים אומרים שזה לא חדר לעבודה, אבל בהחלט עובדים כאן, ועובדים טוב. והיא צדקה. זמן מה אחרי שנכנסנו, התחילה האנרגיה זורמת והיא נעצרה רק בגלל השעה.

אז מה היה? רפי, חבר ותיק משכבר הימים, לבוש בתכלת, דרגות על הכתפיים, הציג שקפים: "זה מה שכבר למדנו… זה מה שכבר קרה… הפיילוט הניב… זה מה שחושבים לעשות… " ומה דעתינו? מה חסר? מה עוד?

עצם הפניית השאלה אל חבורה של כ-27 איש – הניבה תוצאות. חלקן יותר, חלקן פחות.

כיוון שאינני יודעת מה מותר ומה אסור – אני ממלאה את פי מים בקשר לתכנים.

רוצה אבל לומר בקשר להתרחשות עצמה: אם ככה מוכן מרכז המנהיגות החדש שהקימה המשטרה ללמוד – אין שום סיבה שלא יצליח להביא משהו חדש, אחר, טוב מאד.ואם ניתן יהיה ליישם אפילו 10% של מה שעלה – הרווח הנקי הוא של המשטרה ושל כולנו.

אהבתי מאד רפי את הפנייה שלך אלינו, במלאות 20 שנה לאיפ"א, ואני מקווה שתרמנו.

אני – נתרמתי מאד. הרחבת את ידיעותי.

בעיקר למדתי: שהמשטרה יכולה להיות ארגון לומד.