מכנס איפ"א: בועז תמיר, יובל קליש, חנה הרצמן, אורה סתר, גיורא איילון, יאיר שביט, ניתאי קרן, איוה חגי ניב, מירה להק, רעיה טילינגר, רותי שרר ועוד רבים אחרים

הסתיים היום הראשון לכנס איפ"א.

את הכנס פתח ד"ר בועז תמיר בהרצאה מרתקת. להלן כמה מהדברים שאמר:

רואה את היועצים הארגוניים כמנהיגים. שאלות שעולות:

א. מהם הכלים החיוניים להתמודדות עם תנאי שוק משתנים (שנראים כמו הים הסוער שנשקף מהחלון שלנו)?

ב. מהם מנופי השינוי, כיצד למצוא את נקודת המשען הארכימדית – לביצוע?

ג. האם היעוץ צריך לקחת תפקיד של מנהיג (לדבריו – כן)?

בולטים בשבילו, בין השאר:

א. חוסר האונים של מנהיגים בעולם.

ב. תופעת הקוד הפתוח – הקניין הרוחני של החברות לא נמצא בשליטתן. המבנים הארגוניים הקלאסיים מאבדים שליטה לחלוטין.

ג. היעדר גבולות, וניהול ארגונים וירטואליים ע"י יצירת שפה משותפת, תרבות וקודים פתוחים.

ד. הבנה שהחשובים בנכסי החברה הולכים לישון כל יום בבית, כדי לקום בבוקר.

ה. הישראלים טובים במתן פתרונות, לא מחפשים את השאלות.

ועוד.

ד"ר יובל קליש, טוען שיועץ ארגוני צריך להוכיח תרומה כלכלית, להוכיח ROI.

השאלות שהוא שואל:

1. איפה להתערב?

2. איך להוכיח שינוי (ובזה הוא מחזיר את המודל של קירפטריק מ1958)?

3. איך להוכיח כדאיות כלכלית?

להערכתי, הגישה שלו לא מאפשרת את כל האי ודאות הקיימת ולכן לא מאוזנת מספיק. לא הכל מדיד כמו בכימיה. שם אפשר להוכיח שחומצה + בסיס נותנים מים + מלח. בעבודה הארגונית – אין אפשרות כזו. אולי נצליח להחליף היום כמה מילים בנושא ואולי – לא.

חנה הרצמן, היא המנכ"לית של עיריית חולון. מנכל"ית, ולא מלכת הדבורים. תחת שרביטה חל שינוי גדול מאד בעירייה ובעיר. העירייה מעסיקה היום הרבה נשים בתפקידים בכירים (מדברת גם על אקופמיניזם) והרבה יותר אקדמאיים. אי אפשר להתחיל לעבוד בעיריה ללא תעודת בגרות.

החזון שלה היה להקים 'עיר ילדים'. המקור לחזון המעניין הזה הוא בעובדה שאימה הייתה גננת.

החומרים שאיפשרו כנראה את הפריצה המיוחדת של העיר היו: אופייה ונחישותה, הדרכה אישית שקיבלה ממאמנת, והנחישות שלה. מרשים ביותר היה הסי פור על הקמת גני סיפור שבו ניתן לראות את הכינה נחמה, העץ הנדיב ועוד. מהמם. העלה את רמת הקריאה של הילדים בעיר.

ממש ללמוד ממנה!!!!

ד"ר אורה סתר: בעיניה עבודת היועץ הארגוני דומה יותר למו"פ ופחות לתפעול, מכאן ביקורתה על הגישה התוצאתית. המילים החשובות הן: מורכבות, קיימות, רוחניות.

גיורא איילון: מציטוטיו: "כשאתה רוצה לאהוב את הטבע: אתה צריך לאהוב אותו, להיזהר , לדעת שהוא יכול לשנות אותך".

טוען שאחד הדברים שחסרים למנהל הוא ההזדמנות לחשוב. כשיועץ פוגש מנהל – חושבים ביחד.

בשבילו יועץ הוא כן דומיננטי, אבל לא מנהיג (ובכלל יש יותר מידי מנהיגות: בגיל הרך וכו').

 לקינוח ציטט את עגנון שאומר שבצעירותו חיפש דברים גדולים, ובהתבגרו חיפש קטנים (אנסה למצוא את הציטוט המדויק).

יאיר שביט: רואה את העבודה בין היועץ לנועץ כפלירט, כאהבה. הדברים נקבעים כבר בפגישה הראשונה.

ניתאי קרן, שואל:

1. מהי תוצאה טובה?

2. מה קורה לארגון שמקדש תוצאות בבואו לעשות שינוי ממעלה שנייה?

3. מה קורה כשהחתירה לתוצאות באה על חשבון האיכות?

עוד סיפר כי בתנועה הקיבוצית נמצאים היום 258 קיבוצים, יש בהם 61,000 אנשים.

בין 1988-2000 עזבו 52,000 אנשים את הקיבוץ, בהם 23,000 בני 19-24.

בהרצאה מרתקת סיפר על המעבר ממשבר לצמיחה.

השווה בין המשבר בקיבוצים למשבר שבו נמצאת עכשיו ישראל.

ד"ר איוה חגי ניב, מירה להק, רעיה טלינגר ורותי שרר תיארו פרויקט נפלא ומרגש בכפרי נוער באמצעות מחקר פעולה שמשלב בין תהליך לתוצאה.

התרגשתי במיוחד מתיאור שינוי שהתרחש סביב יום הורים באחד בכפרי הנוער, כאשר השורה התחתונה היא שילדים בני העדה האתיופית עזרו לשנות אותו באופן שהוריהם שהדירו את רגליהם קודם (כיוון שילדיהם שלא רצו שכבודם יפגע בישיבה של שעתיים בחוץ כדי לשבת חמש דקות בפנים ולשמוע על הציונים), חזרו לקשר קבוע עם ילדיהם ועם בית הספר.

הייתי רוצה שהעשייה החכמה הזו תשוכפל.

והיה עוד, אבל זהו סיכומו של יום אחד, גדוש חוכמה ודעת, גדוש בפגישות עם סטודנטים בהווה ולשעבר, עמיתים, חברים, שותפים לדרך ועוד. בשבילי – יום מדליק!