היום הייתי כותבת קצת אחרת

דב היה דוד של אימי. התייחסתי אליו כמו אל דוד. היום הייתי כותבת עליו אחרת. דווקא אחרי שכתבתי עליו, תפסתי פתאום, שבהיעדר סבים, דב היה הכי קרוב לסבא: הוא היה זקן, היו לו נכדים והוא היה להם לסבא, באתי אליו ואל אשתו הדסה, לקיבוץ שריד, בחופשות בקיץ. את ארוחת הבוקר, אכלנו בחדר. הוא הכין את הסלט. בצהרים הלכנו לחדר האוכל. ב11:00 היינו כבר שם. בארבע היו לפנינו, על שולחן קטן, קפה ועוגת שמרים, ובערב שוב אכלנו בחדר. בעצם הם ייצגו את הדור הזקן של המשפחה. פתאום הבנתי שנכון, לא זכיתי לראות את הסבים שלי, אבל דב והדסה היו קצת כאלה בשבילי. ורווח לי. פתאום הייתי עשירה יותר. רק חבל שאת ההליכות שלנו על הכביש המוביל לעפולה דרך נהלל, זה שהיה הרבה פחות שוקק חיים ממה שהוא היום, לא ניצלתי לשיחות ארוכות. הלכנו לאט ושתקנו.

2 תגובות to “היום הייתי כותבת קצת אחרת”

  1. יהודית Says:

    אולי דב לא היה זקוק לשיחות. אולי הוא רק רצה פשוט ללכת…

  2. benziv Says:

    הוא כנראה לא היה זקוק, הוא רצה ללכת, אבל אני… היום אני חושבת שהייתי לומדת המון מהאיש הזה, שהכיר את אימי, את הוריה, שאביה היה לו אח, ועוד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: