העולם הדתי, מפעיל פיקוח חברתי קשה.
משפינוזה ועד הרב אמסלם, מי שדעתו שוונה, מי שמנהגו שונה – מוחרם.
כשהיו אלה החרדים בעמנואל חשבתי שהמנהג הזה, מאפיין את האשכנזים. הזדהיתי עם העדות הדחויות, עדות המזרח. גם לא הבנתי איך הרב עובדיה יוסף לא יוצא בראש מורם נגד החרמות.
עכשיו אני מבינה שחרמות הם כלי. הוא מאפיין קבוצות של אנשים שגידרו את עצמם בגדרות תיל שהציבו המנהיגים שלהם. הלוואי ויכולתי לחשוב שיש כאן עניינים שברומו של עולם. הלוואי.
לצערי, מה שבא לביטוי יותר מכל, זה תהליך הצמצום וההצטמצמות, הפחד מפני האחר והשונה, החרדה מפני אובדן שליטה מנהיגותית, סמכותיות יתר כוחנית.
וזה הכל.
הרב אמסלם נמצא ברשימה ארוכה של אנשים שהוחרמו בעבר. אולי יאהב הרב את העובדה שגם שפינוזה, שהיה מגלות ספרד, נדחה בגלל מהפכנותו וחדשנותו. ואולי תהיה כאן נחמה.
אני שמחה שאני לא דתית… כלומר, אני חופשייה.
החיים בארגונים 
כתיבת תגובה