מצפה 5, יפה קליין פרנק

היום התקיימה הפגישה החודשית של קבוצת הכותבים. למדנו יחד ב-2004, ואנחנו ממשיכים ונפגשים מאז סיום הלימודים ב- 2006, פעם בחודש. אין מחסירין אפילו חודש אחד, אלא אם כן ממש כלו כל הקיצין. הפעם בביתם של אפי קליין חבר הקבוצה, ורעייתו סטלה. שניהם גמלאים, בעלי משפחה, אוהבי תרבות ואדם.

כרגיל, במפגשים מהסוג הזה: אוכלים ממטעמי הבית, מקריאים סיפורים שכתבנו, מקבלים ביקורות חיוביות ושליליות.

ואז הגיעה ההפתעה, אפשר לומר – הקינוח: אפי הוציא ספרים שערך ואייר, ונתן לכל אחת מהכותבות ספר עם הקדשה אישית עליה עמל מהבוקר. את העטיפה עיצבה ביתו, שירי קליין סומברג. מרגש הפרויקט המשפחתי הזה. בשבע השנים שאנחנו נפגשים, למד אפי עריכה, והיה מקריא מסיפורי אימו, בנוסף לסיפורים שלו. באמצעות הסיפורים אפשר היה לחזור לאחור לימים שהיה מעט מאד, אבל הייתה הרבה שמחה ותקווה, גם אם כאבי הגוף או הנפש לא פסחו על אף אחד. היו שם, בסיפורים, הרבה רצון טוב, הרבה יום-יום פשוט ולעיתים דל, רצון לעזור לזולת וטבע: "כל מי שגר בתל אביב בשנים האלו ואחר כך יכול למצוא את עצמו", נכתב על הכריכה.

ולי יש להוסיף ולומר: אפי קליין, אתה חבר טוב, אבל קודם כל בן נפלא לאימך! מלוא ההערכה שלי – לך ולפועלך. אני בטוחה שאימך, יושבת שם למעלה, ומרוצה. מאד מרוצה.