1. כשיותר מידי אנשים מוכרים, במיוחד בני הזוג של חברות שלי – נפטרים.
2. כשיש שעות של אור בסלון הבית, באמצע הלילה, אחרי שקודם הבית היה חשוך מספר שעות.
3. כשמפנים מקום באוטובוס או ברכבת.
4. כשהנכדים לא מבינים את המילים שאני אומרת וכשאני לא מבינה את המילים שלהם.
5. כשהביטוח הלאומי כבר מוכן להתחיל לשלם גמלה, אבל מקפיד להעניש אותי כי לא דיווחתי מספיק בזמן שגדלתי. כאילו – זה ממש הפתיע אותם.
6. כשבימי שלישי אני יכולה לראות סרט בעשרה שקלים.
7. כשיועצת אומרת לי שיש לה ניסיון רב מאד ביעוץ (שנתיים), ואני שואלת את עצמי בשקט – מה זה אומר על הניסיון שלי.
8. כשחבר לעבודה לשעבר אומר לי שאני מזדקנת יפה.
9. כשרופאת העור אומרת לי שהעור שלי שמור.
10. כשהאחות מזכירה לי לבוא להתחסן בפני שפעת ודלקת ריאות, ובנוסף רוצה שאגיע אליה גם ללא החיסון מידי פעם.
החיים בארגונים 
נובמבר 14, 2014 ב- 11:08 am |
יפה רכזת את הסימנים .
הייתי מוסיפה שפחות מתקשרים .
רופאה העור שלי אמר לי שמה אני רוצה ,אני כבר כמעט בת 80 ,ולא שלח אותי לבדיקות ,לא נתן לי תרופות פנימיות נגד הרעלת ביצים (שהתברר שיש לי דרך שליחת תמונות של העור שלי,למומחים ,ברשת).
עוד אמר ,שמה שיש לי על העור ,זה בגלל הזיקנה ☺.
התנהגות גסה שלא חייתי רגילה לה ,מביקורים קודמים אצלו וגם מנעה ממני לנסות לפנות למומחה אחר .הטראומה הייתה גדולה מדי .
סליחה ,סליחה שהוספתי עוד עצב להרגשה הלא נעימה של הזדקנות ,אבל הסימן ממס.9 ,הזכיר לי את כל מה שעברתי .
התכוונתי רק לאחל לך עוד הרבה שנים של בריאות ועשיה .
לא לשכוח שיש גם הרבה דברים טובים בהליך ההזדקנות(3,6 ) .
אולי תוכלי לרכז אותם באיזה פוסט עתידי ?
מבטיחה להוסיף מניסיוני ☺
נובמבר 14, 2014 ב- 11:46 am |
אחד הדברים היותר טובים לגבי הזדקנות הוא הידיעה שלא אהיה כאן תמיד. שלא אשפיע על כל מה שרציתי להשפיע ושאני משאירה את זה לדורות הבאים.
כל כך הרבה אחריות ואגו יורדים מהכתפיים. וזה ממש נפלא.
ודבר מביך: כל כך הרבה אנשים אומרים לי שאמרתי להם משפט ששינה להם את הראיה/החיים/הפעילות הנמשכת – ואני כבר לא זוכרת על מה הם מדברים…
נובמבר 15, 2014 ב- 11:38 am |
נדמה לי שרוב האנשים לא יודעים או לא מודים שלא נהיה כאן תמיד. אני חושב שגם לא צריך להכביד עליהם ולהזכיר זאת.
נובמבר 15, 2014 ב- 1:40 pm |
זה נכון. פסיכולוגים יגידו שמדובר בהדחקה או הכחשה. ואני מסכימה שלא צריך להזכיר באופן יזום. אבל ספר טוב, סרט טוב או לחילופין ארוע כגון לויה – מזכיר לך.
נובמבר 15, 2014 ב- 2:02 pm |
כנראה את צודקת שזה טוב "הידיעה שלא אהיה כאן תמיד", כי לאחר קריאתה באופן בלתי מודע , נשפתי בהקלה.
דרך אגב ,גם אני שוכחת הרבה דברים ,לצערי לא ממש מה שרציתי לשכוח…
היום מצאתי איזו בדיחה בקשר לזה :
שתי מבוגרות היו חברות במשך שנים. לאורך השנים הן עברו הרבה יחד, אך בתקופה האחרונה, הפעילות שלהן הסתכמה בעיקר במשחקי קלפים. יום אחד בזמן משחק הקלפים, הסתכלה האחת על השנייה ואמרה: "אל תכעסי, אני יודעת שאנחנו חברות שנים רבות, אבל אני פשוט לא מצליחה להיזכר בשמך."
החברה מביטה בה בפה פעור ועיניים פקוחות לרווחה. היא נשארת עם אותה ההבעה כ-5 דקות, עד שלבסוף עונה: "עד מתי את צריכה תשובה?"
נובמבר 15, 2014 ב- 6:20 pm |
אבל הן יודעות שהן חברות. זה נחמד.
וגם – הן עדיין פעילות, ומשחקות קלפים ומנהלות דיאלוג.
נובמבר 16, 2014 ב- 2:37 pm |
אהבתי.
לזה אומרים "לראות את חצי הכוס המלאה" ,בקיצור ,אופטימיות .