מידי פעם, נניח כל שבוע עד 10 ימים, אני אוהבת לקרוא שירה.
כרגע יש לי שני ספרים:
א. "אלמוגי הזמן" של יואב ורדי שקיבלתי ממנו בדואר השבוע (ביקשתי רק מאמר, והוא שלח לי שניים וגם ספר מקסים),
ב. "מבחר וחדשים" של אגי משעול (שנתנו לי הסטודנטים מהשנה שהסתיימה).
אני מביאה עכשיו כמה משפטים משירה של אגי משעול "כל יומיים" ומשהו על החויה שבקריאה שלי:
"כל יומיים אני מבשלת כנפיים
של תרנגולות מתות
בשביל החתולים שלי
ובשום אופן אי אפשר לשנות את הכיוון
של המשפט הזה.
………………….."
מקסים. אי אפשר לשנות את הכיוון של המשפט הזה, ויש עוד משפטים כאלה. כמה נפלא הבית הזה, אחד משני הבתים בשיר. קראתי והרגשתי איך אני מופתעת. המשכתי לבית השני שלא אביא אותו כאן במלואו. תקראו. השיר נפלא. כל השירים כולם. ובסופו של דבר תדמו לחתוליה בשמש, שיושבים ומלקקים
"את הרגל
שאותה הם מרטיבים
כדי לרחוץ את הפנים".
מחר: אלמוגי הזמן.
החיים בארגונים 
מאי 25, 2008 ב- 7:57 pm |
אני מאד אוהבת את שירתה של אגי משעול
בעיקר בגלל הפשטות שלה
שהיא בעצם לא פשוטה בכלל…
מאי 26, 2008 ב- 3:01 am |
את צודקת, פשטות לא פשוטה, לא טריויאלית. הסתכלות נוספת על מה שעוברים על פניו. אולי בכלל זה כוחה של שירה טובה.