חזר הביתה

האיש שלי חזר הביתה. עכשיו צריך להתמודד עם מה שנשאר מהחוויה, בעיקר החלק הפיזי. אני מוכרחה לציין שהוא כל כך מתנהל יפה, ובפשטות, לא מציק, וכבר מנסה לחזור ולהשתלב ביום יום שלו, שלי, שלנו. ממש כמו שהוא ביום יום שלו. כל הסיפורים על גברים חולים – הם על גברים אחרים. הוא ממש 10.

ככה, לקינוח, שיחה קטנה שהאזנתי לה:

האחות סוגרת וילון.

גבר לאשתו: "טוב, תלכי, אני רוצה להתבודד איתה".

אחות: שותקת, לא מגיבה.

אישה לאחות: "תגידי, הוא יחיד כזה? או שכולם אותו דבר"?

אחות לאישה: "לא תאמיני כמה הם כאלה…"

אישה לאחות: "איך את סובלת את זה"?

אחות: "זה באמת לא פשוט…"

היא סוגרת את הוילון.

אני שומעת  ברדיו על א' שהיא כבר אורלי ועל ברלב שהוא כבר לא מועמד.

חשבתי, שהאופציה להיות אחות, הייתה על השולחן שלי, לפני שנים רבות: אפשר היה להתחיל בלימודים בגיל 17, לגור מחוץ לבית, ולקבל דמי כיס.

מזל שלא בחרתי בדרך הזו. וכל הכבוד לאחיות שפוגשות את הגברים ש"רוצים להתבודד", איתן. כל הכבוד. אני הייתי נשחקת רק מזה.

בינתיים נעלמת מהומה אחת וויקיליקס עולה לבמה.