ארבע לפנות בוקר

זו השעה, ארבע לפנות בוקר. בחוץ עוד חשוך, אבל סימנים שיבוא אור, מתחילים להופיע. אפשר לבחור: לקרוא את העיתון (מגיע מוקדם), להיכנס לאינטרנט, לקרוא חומר של סטודנטים.

הבחירה נופלת על המיילים. הקלים נקראים מיד, המורכבים – נדחים. מגלה שחברה בצד השני – לא ישנה גם היא. שרידי הקולות של היום יום? החלפת מיילים קצרה לברור העובדות והסיבות, ואני מאחלת לה לילה/בוקר מוצלח בהמשך.

אולי עכשיו אצליח להרדם?

ממש לא. החלום על האיש הקשור חוזר ועולה. עכשיו אני קוראת עיתון. ליברמן ממלא את הכותרת, ריבלין יכריז סוף כל סוף שהארמנים נטבחו על ידי התורכים, המרמרה חוזרת לשוט, וצעדיו של תשובה – יוצרו.

אני מסתובבת.

מגלה את הגיטרה שתמסר היום לנכדה שלי. ארבעים שנה אני חיה עם גיטרה שחלק ממיתריה נקרע מזמן, אבל לא ויתר. הנכדים שלי משחקים בה ומשמיעים שרידי קולות של פעם, אקורדים ותיפוף. עכשיו היא לקראת מסירה. מתרגשת. מנסה לעטות עליה הילה של רצינות ועומק.

ימשיכו לנגן בה בקרוב, והאצבעות הנעימות של היפה שלי, יתקשחו יותר, העור יכאב תחילה ואחר כך יתקשה.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: