כנס איפ"א 2013, הרהורים בערב שאחרי

הרהור ראשון:

כמי שהייתה יו"ר איפ"א, אני יודעת כמה קשה להפיק כנס מעולה, ואני יודעת להעריך את השינויים שהתרחשו בקהילת הלומדים. ואכן, הכנס היה מעולה, והקהילה השתנתה: הרבה יותר אנשים צעירים, הרבה יותר אנשי צבא. לשינויים האחרונים ייחלתי, חשבתי שאם לא יקרו – לא יהיו חיים לארגון.

הרהור שני:

מהרצאתו של פרופ' שיזף רפאלי, יצאתי כשהמילה "פיחוס" חוזרת ומתנגנת בראשי. לא רק שהיא מילה חדשה, אם כי מובנת, אלא שיכולתי לחבר אותה לרצף של דברים שאני רואה ועושה, ובתוך זה גם למערכות היחסים שהשתנו בתוך כיתות הלימוד עם הסטונטים ומחוצה להן עם יועצים וגם עם לקוחות.

הרהור שלישי:

בסדנא הראשונה שהעברתי עם רות-יערית לוגסי, "מותו של קלואג'", גיליתי כמה קשה לאנשים מסויימים לחיות עם אי ודאות וכאוס. חשבתי שאולי התמזל מזלי, ונולדתי לתוך הכאוס של אחרי מלחמת העולם השנייה, והחיים שלי הכילו כל כך הרבה רגעים כאוטיים שלמדתי לחיות בתוך זה ולא להיבהל. כן, למדתי לאבד שליטה בלי לאבד את כל השליטה. אהבתי את זה. במיוחד שמחתי שיכולתי ללמוד גשטלט – הגישה הזו שתמיד, תמיד עוזרת לי, ומאפשרת לי לאבד שליטה בבטחה.

הרהור רביעי:

בסדנא הבאה שהעברתי עם שולה בן ארי, על סיפורה של לוטה מוקרי, ובעזרתו של האורח החשוב שלנו, גיליתי חבורה רצינית של אנשים, שרוצה לדעת מה היה בעבר. איך צמח היעוץ בארץ, לאו דווקא מהשמות שכל כך התרגלנו להכיר אותם, אלא אפילו קודם. נהניתי לראות את יותם מוקד, בנה של לוטה, מספר את הסיפור של אימו, מתוך אהבה והערכה. ואין כמו סיפור טוב למצוא שבילים ללב. כל כך נהניתי מהמשתתפים שקמו ושיחקו בתאטרון הפלייבק הקטן, שגזל מאיתנו רגעים ספורים, אבל סיכם את הפגישה ולימד מה הייתה התפוקה.

הרהור חמישי:

לפעמים אני מתעייפת מאד. זה היה הרגע, כשיצאתי לגשם, כדי להגיע אל המפגש הבא, כשהחלטתי שמספיק לי ליום אחד, ושמתי פעמי הביתה. שמחתי שיכולתי להרשות לעצמי להגיד: זה הגבול שלי, וללכת.

הרהור שישי:

נהניתי מהרצאתה של ריקי דרורי, ביתו של גבי דרורי ידידי משכבר הימים,  בעלת תפקיד בכיר בגוגל. העתיד כבר כאן היה נושא ההרצאה וסגר עוד יותר את שהיה גם בסדנא של יום אתמול: כאוס הוא שם המשחק. חשבתי גם שלמרות הפופים והנורות הצבעוניות שנהנים מהם עובדי גוגל – אני כבר לא יכולה לשחק את המשחקים שלהם. החיים שלי כבר אחרים, איטיים יותר. וזה בסדר לי שזה כך. יחד עם זה הסקרנות שלי הייתה גדולה ונהניתי לראות איך משחקים היום בעבודה. העבודה כמשהו בעל משמעות, כמשחק.

הרהור שביעי:

איזה כיף שפגשתי את ליאת ענבר. למדתי. החלטתי שאצטרף לפייסבוק. החלטתי להקים קהילה. אולי זה הדבר הכי חשוב שקרה לי בכנס. ליאת סיפרה על הקהילה שהיא מנהלת. התפעלתי מהיכולות של עבודה ברשת.

הרהור שמיני:

ב"קח במה", אהבתי כל כך את המפגש המיוחד עם שני פרויקטים מדהימים: "ידיים רואות" וגם "call יכול". יש רגעים מלהיבים. אלה היו הרגעים שלי. חשבתי כמה אני אוהבת את היכולת לעזור. יעלה זהר ברוור, הפליאה בקולה המונוטוני והשקט בדברה על פרויקט מציל חיים של ממש, בתיכון לנוער בסיכון, ואמיר בר נתן  דיבר בענווה על המקום הזה שבנה לנכים. נפלא. מלהיב. מעורר תקווה. מי רוצה להרהר? רוצה להרגיש.

בנוסף פגשתי את יעל, סטודנטית לשעבר, ועכשיו היא מרצה ואני מקשיבה. הכי כיף.

הרהור תשיעי:

הפגישה עם דפנה רבן, גרמה לי לחשוב שאם הייתי מתחילה היום, אולי הייתי עושה דוקטורט. כן, בניהול ידע. עולם נלא מאד!

הרהור עשירי ואחרון:

כל עוד אוכל  – אגיע לכנסים של איפ"א. שם אני פוגשת את האנשים שעושים את העולם המקצועי שלי: חברים, עמיתים, מורים, סטונטים. כולם! וזה כיף גדול.

 

2 תגובות to “כנס איפ"א 2013, הרהורים בערב שאחרי”

  1. גבי Says:

    הרבה זמן לא יצא לי להגיב לכתיבה שלך ונהניתי שוב [לא רק בגלל ריקי]

  2. benziv Says:

    ברוך שובך, גבי!
    נהניתי לפגוש אותך גם בכנס, וגם כאן.
    ושרק נמשיך ככה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: