קשה, קשה לשאת תבניות פתוחות. אני קוראת את העבודות של הסטודנטים שלי. הפרשנות מגיחה מכל פינה. לפרש זה טוב מאד, אבל יש גם אבל מאד גדול…
הנה, מה ציירתי כאן? איזו פרשנות ניתן לתת למה שמופיע כאן:
—–|—————
וכאן?
וכאן?
[[[[[[[[[——-]]]]]]]]]
הקושי שלנו הוא להשאיר את העניין פתוח. הנטייה שלנו היא לסגור. זה כמובן עוזר לנו מאד, וזה כמובן גם מחבל.
הצורך שלי הוא ללמד את הסטודנטים להשאיר שאלה תלויה באוויר, זמן מה – לפני הסגירה, לפני התשובה הסופית. החד משמעית. הבטוחה.
ונכון הדבר גם למנהלים.
חברה, תרשו לסימני השאלה להיות???
החיים בארגונים 
מאי 2, 2010 ב- 9:09 pm |
נכון ונשארתי עם סימן שאלה.
ומישהי פעם,כשהייתי צעיר לימדה אותי שאצל הדתיים/חרדים
המתח המיני גדול יותר כי הם גם יותר סקרנים
מה יימצא מתחת לכל קליפות הלבוש
הם למדו מזמן שתהליך חיפוש התשובה הוא היותר חשוב.
מאי 3, 2010 ב- 3:24 am |
גם אינשטיין דיבר על זה…