הפגישה עם העצב, העמוק, יכולה להופיע ככה סתם. אולי בגלל הרבה שמש, אולי בגלל רגע של שקט, אולי בגלל עומס החום. ואולי בגלל משהו שמישהו אמר. ואולי בגללל משהו שמישהו לא אמר. ואולי הוא מופיע כי הוא צריך להופיע. אולי בגלל שבאמת איך בכלל אפשר שלא יופיע אחרי שרוב החיים הם גם עיסוק בהכחשה מפני מה שלא נח ולא רוצים לדבר עליו: בגלל המוות. מכאן שאין ברירה אלא להתעצב. כי כל יום הוא נס שהיה ולא בטוח בכלל שיחזור מחר ואפילו בעוד רגע.
ומן הצד השני, מופיעה השמחה. וגם היא יכולה להתרחש ככה סתם. אולי בגלל השמש, אולי בגלל רגע של שקט, אולי בגלל החום. ואולי בגלל משהו שמישהו אמר. ואולי בגללל משהו שמישהו לא אמר. ואולי היא מופיעה כי היא צריכה להופיע. אולי בגלל שבאמת איך בכלל אפשר שלא תופיע אחרי שרוב החיים הם גם עיסוק בהכחשה מפני מה שלא נח ולא רוצים לדבר עליו: המוות. מכאן שאין ברירה אלא לשמוח. כי כל יום הוא נס. ואיזה יופי שהתרחש!
החיים בארגונים 
כתיבת תגובה